הרמת מסך ההתאגדות של חברה

הרמת מסך בתיאטרון מסמלת את פתיחת המופע ומציגה את השחקנים והתפאורה על הבמה. הרמת מסך בחברה נועדה לחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה כאישיות משפטית נפרדת, שמוגנת מפני תביעה משפטית להשבת חובות לנושיה.

כנגד בעל המניות שנחשף יכולים הנושים להגיש תביעה לתשלום חובם, אם וכאשר ימצא בית המשפט לנכון להורות על הרמת המסך או בלעז Piercing the corporate veil.

אופיר זוננשיין החל לעבוד בחודש מרץ 2004 בחברת  G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ בתפקיד עובד צוות במה וסאונד. החברה הוקמה כחברה משפחתית. בעל המניות הרשום הוא מר אפי גנות. החברה נוהלה גם על ידי יוסף אורן ויהודה דקל.

החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במשך תקופה ארוכה המשיכה להעסיק את מר זוננשיין אך לא שילמה את שכרו ולא הפרישה ניכויים לביטוח הלאומי.

למר זוננשיין נמאס. הוא התפטר בחודש יוני 2005 והגיש תביעה לבית הדין לעבודה, לתשלום שכר עבודה והלנתו, תשלום בעד שעות נוספות וימי מנוחה, דמי נסיעות, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה, פיצויי פיטורים ותשלום לביטוח לאומי.

אל מי מופנית תביעתו של מר זוננשיין? לחברה? לבעלי המניות? למנהלים? מהו הסעד הצפוי מבית הדין לעבודה?

לפי חוק החברות, זכות ההתאגדות והקמת חברה שמורה לכל אדם ובלבד שמטרות הקמתה לא נוגדות את החוק ותקנות הציבור ואינן בלתי מוסריות. החברה יכולה לקום ולהירשם עם בעל מניות אחד. לחברה ישות משפטית נפרדת מבעליה.

הרווחים וההפסדים נזקפים לזכות וחובת החברה ולא לבעלים. חברה שצוברת חובות כלפי נושיה וגולשת לעבר חדלות פירעון ופשיטת רגל, הנושים לא יכולים לתבוע מבעלי החברה את תשלום החוב. הבעלים מוגנים מפני פתיחה בהליכי הוצאה לפועל כנגדם בגין החובות הקיימים. בחברה בע"מ אין ערבות אישית של בעלי החברה ועובדיה לחובות שהיא צוברת. זהו עיקרון יסוד בדיני תאגידים.

אם זהו לשון החוק ועקרונות הדין, מתי תקום עילה חוקית למר זוננשיין לתבוע אישית את בעלי החברה?

גם לשאלה זו נמצאה תשובה בחוק החברות. אם הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית ממנה עולה כי בעלי החברה עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת והמוגנת של החברה כדי להונות אדם ולקפח נושים וגם לפגוע בתכלית קיומה של החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר ומודע באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, אזי יורה בית המשפט על הרמת מסך, שמייחסת ומגלגלת את החוב הנתבע מהחברה לבעל המניות.

קראו בהרחבה : זכויות עובדים בעת פירוק חברה

בדיוק בסוגיה זו עסק בית הדין הארצי לעבודה (עע 129/10) לאחר שזוננשיין הגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, שלא נתנה מענה מספק לטעמו.

בית הדין פסק כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות רק בין החברה לבין אפי גנות בעל המניות ולא כלפי המנהלים האחרים. התדפיס מרשם החברות הוכיח שהוא בעלים של 999 מניות מתוך 1000 ורשום גם כמנהל החברה.

עוד הוכחו טענותיו של העובד ששכרו לא שולם, ניכויים לא הופרשו ונופקו תלושי שכר שאינם משקפים את שכרו האמיתי. הרמת מסך בהקשר זה פירושה, שהעובד, יכול לפעול כנגד בעל המניות להשבת החובות המגיעים לו כדין.

מעבר לתשתית העובדתית שהצדיקה את הרמת המסך כלפי בעל המניות, נתן בית הדין מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים, לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך הנדונה. העובד אינו נושה כמו יתר האחרים.

לעובד מעמד מיוחד והחברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת לצד חובת אמון מיוחדת ועשייה בתום לב כנדרש ביחסי עבודה. כאשר מוכח שיסודות אלו מופרים, משתכנע בית המשפט שיש הצדקה להרים את המסך מעל ההגנה המשפטית שבעל המניות חוסה בין כנפיה.

כללי הרמת מסך התפתחו על רקע היחסים העסקיים שנוצרו בין החברה לבין נושיה והמתקשרים האחרים עמה. מערכות אלה מושתתות על אינטרסים ושיקולים עסקיים מובנים ומקובלים, הכרוכים בנטילת סיכון. 

לעובדים מעמד שונה. השופט שמואל צור מגדיר אותם בתיק ע"ע 1201/00 כמתקשר ונושה מסוג מיוחד ולא נושה וולונטארי. כלפי העובד מוטלת על החברה אחריות מוגברת הנגזרת מחובת תום הלב ביחסי עבודה.

לעובד מעמד מיוחד בהיותו מתקשר עם החברה כדי ליצור לעצמו מקור פרנסה יציב ובטוח לאורך זמן וכך הם מצפים שהחברה תנהג כלפיהם. ועל יסוד גישה זו קובע השופט צור כי כאשר באים לבחון את שאלת הרמת המסך יש לתת את הדעת לא רק לדין הכללי שכוחו יפה רק לתחום העסקי המובהק אלא גם ובמיוחד, ליישומו והשלכתו  של דין זה על היחסים בין חברה מעסיקה לבין עובדיה.

קראו בהרחבה: הרמת מסך לאחר פסק דין

בית הדין הארצי שדן בערעור של זוננשיין ביקר בחריפות את התופעה שבעלי עסקים מקימים מיזמים עסקיים, רושמים אותם כחברה וכעבור זמן סוגרים את העסקים ומותירים את העובדים לגורלם אל מול שוקת שבורה. לגישתו של בית הדין, אין לאפשר להתנהלות זו לקבלת הגנה של מסך ההתאגדות. בנסיבות מוכחות על בית הדין לצאת להגנת העובדים ולהורות על הרמת מסך ההתאגדות כדי לחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך.

לפי הפסיקה הקיימת אם מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות (ראו עע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ ואח' נ' דליה ברגר) הוא הדין במקרה של אי העברת ניכויים משכר העובד לביטוח לאומי ולרשויות המס מקימה עילה מוצדקת להרמת מסך (עע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ).

כאשר מדובר בחברה משפחתית, כמו זו שהעסיקה את מר זוננשיין, נוטה הכף, כלשון בית הדין, להרמת מסך ההתאגדות וכל זאת מדוע? כי בחברה משפחתית יש עירוב נכסים שעלול לגרום לטשטוש הגבול בין טובת החברה ועובדיה לבין טובת המשפחה בעלת החברה.

הקו המפריד בין השניים הוא דק ושברירי ולכן מוצדק בנסיבות מיוחדות ומוכחות להורות על הרמת המסך כדי להגן על העובדים. במקרה הנדון נקבע על בעל המניות שכלפיו הורם המסך שהוא ידע שהחברה לא תוכל לשלם את שכרו של זוננשיין ובכל זאת המשיך להפעיל את החברה מבלי לשלם את שכרו ואת זכויותיו הסוציאליות.

על כך קובע נחרצות בית הדין: "אין בידינו לתת הכשר להתנהלות מעין זו המהווה ניצול של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, באופן המצדיק – לפי החוק והפסיקה – את הרמת מסך ההתאגדות".

ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי אישי מעורך דין!