עורכי דין מנוסים בכל הארץ לשירותך
סעיף 4 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 מגדיר חוב מובטח כחוב עבר שלהבטחת פירעונו שועבד נכס של החייב, בין בשעבוד קבוע ובין בשעבוד צף וזאת עד לגובה החוב שניתן להיפרע ממימוש הנכס.
סעיף 231 לחוק קובע כי סדר פירעון חובות החייב מתוך נכסי קופת הנשייה ייעשה באופן הבא:
בסקירה שלפניך נעסוק בהרחבה באופן פירעון החובות המובטחים וזאת הן לגבי חובות שמובטחים בשיעבוד קבוע, אשר נמצאים בדרגת העדיפות הראשונה במסגרת סדר פירעון החובות כאמור לעיל, והן לגבי החובות המובטחים בשיעבוד צף, אשר נמצאים בדרגת העדיפות הרביעית במסגרת סדר זה.
הודעת הנושה המובטח על כוונתו לממש את הנכס המשועבד
נושה מובטח שמבקש לממש נכס שמשועבד לטובתו, צריך להודיע לנאמן על כוונתו לעשות כן ובלבד שהוא הגיש תביעת חוב לפני מתן ההודעה או יחד עמה, וזאת מבלי לגרוע מהוראות סעיף 245 לחוק. כך קובע סעיף 247(א) לחוק.
פידיון הנכס המשועבד על ידי הנאמן
הנאמן רשאי לפדות את הנכס המשועבד תוך 14 ימים ממועד קבלת הודעת הנושה המובטח. פידיון הנכס ייעשה לפי סעיף 246 לחוק, אשר קובע כי הנאמן רשאי בכל עת לפדות את הנכס המשועבד וכי על פידיון הנכס המשועבד יחולו הוראות חוק המשכון, בשינויים המחויבים. כך קובע סעיף 247(ב) לחוק.
מימוש הנכס המשועבד
במידה והנאמן לא יפדה את הנכס המשועבד כאמור לעיל יחול סעיף 248 לחוק, שקובע כך:
אם אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה המובטח, לפי סעיף 210(ד) לחוק, הנו גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח ימומש הנכס בידי הנאמן וזאת כאמור בסעיף 248(א)(1) לחוק.
לשם מימוש הנכס המשועבד, על הנאמן לפעול בהתאם להנחיות הנושה המובטח. אולם, אם הנאמן יסבור שיש בהנחיות הנושה המובטח כדי לפגוע בעניינם של שאר הנושים, הוא יהיה רשאי לבקש מבית המשפט הנחיות לעניין דרך פעולתו, וזאת כאמור בסעיף 248(ג) לחוק.
יחד עם זאת בית המשפט רשאי לבקשת נושה מובטח, להורות שמימוש הנכס המשועבד יעשה בידי הנושה המובטח ולא בידי הנאמן, וזאת במידה שהדבר מוצדק בנסיבות העניין וכי אין בכך כדי לפגוע בעניינם של שאר הנושים. כך קובע סעיף 248(ב) לחוק.
מצד שני, בית המשפט גם רשאי להורות שמימוש הנכס המשועבד על ידי הנושה המובטח, כאמור, יעשה בפיקוח הנאמן ובתנאים שיקבע בית המשפט וזאת בהתקיים נסיבות שמצדיקות זאת. כך קובע סעיף 248(ד) לחוק.
אם אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה המובטח, לפי סעיף 210(ד) לחוק, אינו גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח, ימומש הנכס בידי הנושה המובטח וזאת כאמור בסעיף 248(א)(2) לחוק.
יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להורות שמימוש הנכס המשועבד על ידי הנושה המובטח כאמור, יעשה בפיקוח הנאמן ובתנאים שיקבע בית המשפט וזאת בהתקיים נסיבות שמצדיקות זאת. כך קובע סעיף 248(ד) לחוק.
אם בית המשפט ימצא שאומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה אינו סביר או שהנושה המובטח לא הגיש אומדן כאמור, רשאי בית המשפט לקבוע בעצמו את האומדן ובמקרה כזה יחולו על המימוש הוראות (1) או (2) שלעיל, בהתאם לאומדן שבית המשפט קבע. כך קובע סעיף 248(א)(3) לחוק.
חלוקת התמורה מפדיון או מימוש הנכס המשועבד
אופן חלוקת התמורה מפידיון / מימוש הנכס המשועבד, יעשה לפי סעיף 250(א) לחוק, אשר קובע כך:
תחילה, התמורה תיזקף לחשבון ההוצאות שהוצאו לשמירת ערכו, השבחתו ומימושו של הנכס המבוטח.
לאחר מכן, התמורה תיזקף לכל אחד מרכיבי החוב המובטח שלהלן, בהתאם לחלקו היחסי בחוב המובטח:
במידה ומימוש הנכס משועבד הושלם וטרם הוכרעה תביעת החוב של הנושה המובטח, רשאי הנאמן לעכב תחת ידו את התמורה שהתקבלה מהמימוש עד להכרעה בתביעת החוב או לדרוש ערובה מהנושה המובטח כתנאי להעברת התמורה לידיו. כך קובע סעיף 250(ב) לחוק.
לגבי מימוש משכון לחיוב המגיע לגוף מוסדי, כאמור בסעיף 17(3) לחוק המשכון, קובע סעיף 249 לחוק כי הוראות סעיפים 247 ו־248 לא יחולו על משכון כזה וכי על מימושו יחולו הוראות חוק המשכון.
סעיף 245(א) לחוק קובע כי אם לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים, בית המשפט הורה לגבי חייב שהוא תאגיד, על המשך הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, או שהממונה לפי החוק הורה לגבי חייב שהנו יחיד על המשך הפעלת עסקו לפי סעיף 157 לחוק, אזי נושה מובטח בשיעבוד קבוע, לא יהיה רשאי לממש את הנכס המשועבד ללא אישור בית המשפט. ואילו נושה מובטח בשיעבוד צף - הוא לא יהיה רשאי לגבשו ללא אישור בת המשפט.
בית המשפט יאשר את מימוש הנכס המשועבד בשעבוד קבוע או את גיבוש השעבוד הצף, בתנאי שהתקיים אחד מאלה וזאת כאמור בסעיף 245(ב) לחוק:
אין בנכס המשועבד בשעבוד קבוע או בנכס שחל עליו שעבוד צף כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור.
הגנה הולמת מוגדרת בסעיף 4 לחוק כשמירת הערך המובטח לנושה בבטוחה, בהתחשב בין השאר, ברמת הוודאות לפירעון החוב מהנכס.
הערך המובטח לנושה בבטוחה מוגדר כתמורה שהנושה היה מקבל ממימוש הנכס אילו בית המשפט היה מאפשר לו, במועד הגשת הבקשה שבמסגרתה נבחנה טענת ההגנה ההולמת, לממש את הנכס באופן עצמאי, וזאת שלא במסגרת הפעלת חייב-תאגיד לשם שיקומו הכלכלי, או שלא במסגרת הפעלת עסקו של חייב-יחיד כאמור בסעיף 157 לחוק.
הנכס המשועבד או הנכס שחל עליו השעבוד הצף אינו נדרש לשם שיקומו הכלכלי של חייב שהוא תאגיד, או לשם שמירת עסק של חייב שהוא יחיד כעסק פעיל.
סעיף 244 לחוק, אשר עוסק בצמצום כוחם של הנושים שמובטחים בשעבוד צף, מהווה את אחד החידושים העיקריים שבחוק.
סעיף זה עוסק בצמצום כוחם של הנושים שמובטחים בשעבוד צף, שלרוב הנם הבנקים, וזאת על מנת להגדיל את השוויון בחלוקת נכסי החייב, בעיקר ביחס לנושים החלשים קרי, הנושים הכלליים, שאינם מובטחים ואינם נמצאים בדין קדימה, ושלרוב הנם ספקים בעלי היקף פעילות מצומצם.
ככלל, הנימוקים המרכזיים למתן עדיפות לנושים מובטחים על פני שאר הנושים הנם שכלול וייעול שוק האשראי וכי הנושים המובטחים מסייעים לפיקוח ובקרה על התנהלות מקבל האשראי, ובכך תורמים לכלל הנושים.
אולם, התוצאה של מתן העדיפות לנושים המובטחים הנה שבדרך כלל הנושים המובטחים זוכים לקבל את הרוב המוחלט של נכסי החייב, ואילו הנושים הכלליים מקבלים נתח קטן מאוד מהם אם בכלל, דבר שפוגע בעקרון השוויון שבבסיס דיני חדלות הפירעון.
מתן יתרון מוחלט לנושים המובטחים פוגע באופן קשה בנושים הכלליים ואף לא אחת מביא אותם עצמם לכדי פשיטת רגל.
אמנם, קיימת טענה לפיה הקדימות לנושים המובטחים אינה באה על חשבון הנושים שאינם מובטחים, מאחר שהאחרונים תמחרו את סיכוני האשראי שלהם בשיעור הריבית שגבו, וזו מקנה להם פיצוי ראוי לסיכון המוגבר שלהם במקרה של חדלות פירעון.
אולם, ההנחה שנושים אלה מתמחרים את הסיכון אינה נכונה. למעשה, במרבית המקרים עלות העסקה לתמחור מחיר האשראי או להבטחת חובם על ידי שעבוד הנה גבוהה ולא כדאית מבחינתם, כך שגם הטענה כי נושים אלה פיצו את עצמם בריבית שגבו בעד האשראי שנתנו לחייב איננה מדויקת.
למעשה, מצב זה מביא לכך שעסקאות של מתן אשראי מובטח "מסובסדות" על ידי הנושים החלשים שאינם יודעים לתמחר את האשראי שלהם, כך שהלווה מוזיל את מחיר האשראי שהוא משלם להלוואות המובטחות וזאת על חשבונן של הקבוצות שלא יכולות לתמחר את מחיר האשראי שהן נותנות.
לפיכך, סעיף 244 לחוק קובע הסדר מאוזן אשר מצד אחד, משמר את היתרונות לנושים המובטחים אך מצד שני, גם מבטיח שגם הנושים החלשים יזכו לקבל חלק מנכסי החייב בהליכי חדלות פירעון.
יחד עם זאת יש לשים לב שבהתאם לסעיף 374 לחוק, סעיף 244 לחוק לא יחול על שיעבוד צף שנרשם כדין לפני יום תחילת החוק, שאמור לחול ביום 15.9.2018, כפי הנראה.
סעיף 244 לחוק קובע כי עם מתן הצו לפתיחת הליכים, יחולו שתי ההגבלות הבאות לעניין שעבוד צף:
השעבוד הצף יחול רק על הנכסים שהיו לחייב במועד מתן הצו לפתיחת הליכים או על תמורתם.
ההגבלה הראשונה קובעת כי עד לסיום הליכי חדלות הפירעון, השעבוד הצף יחול רק על הנכסים שהיו לחייב במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן על התמורה בעד נכסים הללו או נכסים חלופיים להם, שניתנים לזיהוי או לעקיבה.
לעומת זאת, השיעבוד הצף לא יחול על נכסים שהגיעו לחייב לאחר מתן הצו ושאינם מהווים תמורה עבור הנכסים שהיו לו במועד הצו, וזאת עד לסיום הליכי חדלות הפירעון.
לאחר סיום ההליכים ובמידה שהתאגיד ימשיך לפעול והשעבוד הצף ימשיך לעמוד בתוקפו, הוא יחול גם על נכסים שיגיעו לידי התאגיד לאחר סיום ההליכים.
כידוע, בית המשפט יכול להורות על הפעלת תאגיד חדל פירעון לאחר מתן הצו לפתיחת ההליכים, כאשר הפעלת התאגיד יכולה להיות ריווחית, מאוזנת או הפסדית, במובן של הגדלת הפסדיו של התאגיד.
הגבלה זו רלוונטית בעיקר למקרה שבית המשפט מורה על הפעלת התאגיד לאחר מתן הצו לפתיחת ההליכים והפעלת של התאגיד התגלתה כריווחית. מטרתה הנה להביא לכך שהערך המוסף שייווצר בעקבות הפעלתו הרווחית של התאגיד יחולק בין כלל הנושים וזאת כפי שיוסבר להלן.
לדוגמא, נניח שבית המשפט מורה על הפעלת תאגיד חדל פירעון שיש לו נושה בעל שיעבוד צף ושלאותו תאגיד יש רק נכס אחד, מלאי מוצרים שהתאגיד מייצר, שכפוף לאותו שיעבוד צף.
כלומר, הבטוחה היחידה של בעל השיעבוד הצף הנו המלאי של התאגיד. במקרה כזה, הנאמן ימכור את המלאי ובאמצעות התמורה עבור המלאי, יקנה חומר גלם לצורך ייצור מלאי נוסף וחוזר חלילה.
כאמור, הפעלת התאגיד יכולה להיות ריווחית, מאוזנת, או הפסדית, בשעה שסעיף 244 רלוונטי למקרה שבו הפעלת התאגיד תהיה ריווחית וזאת כפי שיוסבר להלן:
אם הפעלת התאגיד תהיה הפסדית
בעל השיעבוד הצף עלול להפסיד מכך, מאחר שההפעלה ההפסדית עלולה לפגוע בשווי המלאי שמשמש כבטוחה שלו. אולם, במקרה כזה, ואף אם בעל השיעבוד הצף רק חושש מהפעלה הפסדית, הוא יכול לבקש מבית המשפט הגנה הולמת, וזאת בכל שלב של ההליכים.
במידה ולא ניתן לתת לו הגנה הולמת, כמו בדוגמא דנן, מאחר והנכס המובטח היחידי של התאגיד הנו המלאי, אזי הפעלתו ההפסדית של התאגיד תיפסק, והנושה יוכל לממש את המלאי, שכאמור משמש כבטוחה שלו.
אם הפעלת התאגיד תהיה מאוזנת
בעל השעבוד הצף לא ירוויח ולא יפסיד מכך. אמנם, הבטוחה שלו, המלאי, נמכרת, אך התמורה שמתקבלת בעדה נכנסת תחתיה, מאחר שהמדובר בתמורה בעד נכס שהיה לחייב במועד מתן הצו לפתיחת הליכים ועל כן גם התמורה הנ"ל כפופה לשעבוד הצף שלו.
אם הפעלת התאגיד תהיה ריווחית
בעל השיעבוד הצף עשוי להרוויח מכך, מאחר שההפעלה הריווחית עשויה להגדיל את היקף ושווי המלאי שמשמש כבטוחה שלו.
אולם, תוצאה זו מביאה לכך שהנהנה היחיד מפירות ההפעלה יהיה בעל השעבוד הצף ולא כלל נושי התאגיד, דבר שאינו צודק, במיוחד מכיוון שבעל השעבוד הצף אינו נושא בסיכון של ההפעלה ההפסדית, מאחר והוא יכול לבקש הגנה הולמת. זהו המקרה שסעיף 244 לחוק מבקש להסדיר.
סעיף זה קובע כי היקף השעבוד הצף לא יעלה על שווי הנכסים במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, כך שהוא לא יחול גם על תוספת השווי של הנכסים שנוצרה לאחר מתן הצו, במידה ונוצרה כזו. כתוצאה מכך, כל הנושים יהנו מההפעלה הריווחית של התאגיד.
הגבלת מימוש השיעבוד הצף לתקרת השיעבוד, עד ל-75% מהתמורה שהתקבלה מנכסי השיעבוד.
ההגבלה השניה קובעת כי הנושה המובטח רשאי להיפרע את החוב המובטח מנכסי השעבוד הצף שלו רק עד לתקרת השיעבוד קרי, עד לסכום שלא יעלה על 75% מהתמורה שהתקבלה ממימוש נכסי השעבוד הצף ובניכוי ההוצאות שהוצאו לשמירת ערכם, השבחתם ומימושם.
יתרת שווי של נכסי השעבוד הצף שמעבר לתקרת השעבוד, תשמש לפירעון החובות הכלליים.
במידה והחוב המובטח בשיעבוד צף לא ייפרע במלואו בשל מגבלה זו, יהיה דינה של יתרת החוב כדין חובות החייב שאינם חובות מובטחים, כלומר, כדין החובות הכלליים.
הגבלה זו נועדה להגדיל את השוויון בין הנושים ולהשלים את המהלך להעברת נתח מקופת הנשייה מהנושים בעלי דין הקדימה לנושים הכלליים. הסיבה לכך הנה שצמצום היקף הנושים בעלי דין הקדימה במסגרת החוק החדש נועד להביא להגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים הכלליים ולא לנושים שמובטחים בשיעבוד צף.
אולם, צמצום הנושים בעלי דין הקדימה לבדו עלול היה להביא דווקא להגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים בעלי השעבוד הצף, מאחר והם נמצאים מתחת לנושים בדין קדימה ומעל לנושים הכלליים, מבחינת סדר פירעון החובות.
לפיכך נדרש מהלך משלים, אשר קובע כי בעלי השיעבוד הצף יוכלו להיפרע את חובם רק עד לסכום השווה ל-75% מהתמורה שהתקבלה ממימוש נכסי השעבוד הצף ואילו יתרת 25% מהתמורה תשמש לפירעון החובות הכלליים.
עוד בנושא: תפקידיו וסמכויותיו של הנאמן לפי חוק חדלות פירעון
|
חייגו אלינו: 072-334-1001 |
| מרכז המידע להליכי פשיטת רגל מנוהל על ידי משרד עורכי דין מוביל ומאפשר לך לקבל ייעוץ משפטי בנושא: חדלות פירעון, פשיטת רגל, הוצאה לפועל, מחיקת חובות, הסדרי נושים, ביטול עיקולים, פירוק חברות, ענייני בנקאות ועוד! | |
