לכסות את הבור שפערה המגפה הכלכלית

איך תכסה המדינה את הבור התקציבי הגדול של העשורים האחרונים? הנה כמה דרכים לא צפויות לכיסוי הגירעון, מבלי להיכנס לעומק הכיס של כל אזרחי ישראל.

בור פתוח

מהר מאוד הפנימו הממשלה ואזרחי ישראל כי הקורונה אינה רק מגיפה בריאותית, כי אם גם, ויש יגידו בעיקר, מגיפה כלכלית.

בכלכלה המודרנית המושתתת בחלקה הגדול על צריכה, סגר הוא וירוס קטלני. התוצאה הקשה הובילה את הממשלה להכניס את היד עמוק מאוד לכיס ולפזר מענקים וקצבאות בהיקף כולל של כשמונים מיליארדי ₪. זאת בכדי למנוע כאוס.

חשוב לציין כי כבר בטרם הופעת הקורונה, היה הגירעון התקציבי גדול מהרגיל. שלוש מערכות בחירות וממשלות מעבר, היו יותר מידי עבור המשק הישראלי והבור נפער. ואז, הגיעה הקורונה.

70 מיליארד סיבות לדאגה

הקורונה עשתה לכלכלה שלנו מה שהוריקן קתרינה עשתה לניו אורלינס. הבור התקציבי הפך לבולען וצמרת הכלכלה עברה מתכניות לעידוד צמיחה, לצעדים מונעי קריסה.

ישראל נכנסת לשנה שלישית ללא תקציב, אירוע כלכלי חסר תקדים! צפי האבטלה לשנת 2021 עומד על 12% וזה אומר מעל 800,000 מובטלים.

לעומת זאת, צפי הצמיחה עומד של שלושה אחוזים, מחצית מהצפי המקורי. המשק הישראלי חוטף על ימין ועל שמאל, חי בעלטה מוחלטת ומתכווץ מיום ליום.

צפי הגירעון לשנה הקרובה עומד על ארבעה עשר אחוזים (!) החוב תופח לכמאה וחמישים מיליארד ₪ והבור התקציבי עבר את רף 70 מיליארד ₪.

כלכלת ישראל נכנסה לקורונה חבולה ממילא, שנת 2019 הסתיימה עם גירעון בשיעור של 3.7% מהתוצר, שהם חריגה ב-12 מיליארד שקל.

הגירעון בקופה בשנה כולה הסתכם ביותר מ-50 מיליארד שקל בסך הכל. לשנת 2020 לא נקבע יעד גירעון, שכן אין עד היום תקציב מאושר.

בשנת 2021, יעמדו סך כל ההתחייבויות הממשלתיות על 437 מיליארדי ₪, לעומת תקציב בפועל של 400 מיליארדי ₪. ישראל עדיין בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי קיצוני והסוף נראה רחוק גם מבעד לעדשות משקפת האופטימית.

אה... ותיכף מגיע ה-31.12 וככל הנראה גם סיבוב נוסף של בחירות.

לכל בור יש כיסוי?

אם בשנת 2008, הצליחה ישראל לדלג מעל למשבר הכלכלי הגדול שפקד את ארה"ב, כעת מדובר במציאות שונה. ישראל מצויה עמוק, עמוק בתוך המשבר הכלכלי הגדול שידעה בעידן המודרני והבור התקציבי מרגיש כמנהרה.

מה עושים? ובכן, התמודדות עם בור תקציבי אינה משימה נדירה בכלכלה הגלובלית, הרצון לסחור ולשרוד, חזק יותר מכל אלמנט אחר והשווקים כבר הראו יכולות התאוששות גבוהות.

לממשלה המבקשת לכסות בור תקציבי, יש לא מעט אופציות לעשות כן.

הצעד הראשון שכבר מופעל בשנתיים האחרונות על ידי משרד האוצר, הוא הגדלת יעד הגירעון. כל מדינה מגדירה יעד גירעון שנתי וזהו נתון יחסית גמיש שניתן להעלות כאשר התחזיות והמציאות אינן חופפות.

הגדלת יעד הגירעון, מטשטשת רק חלק מהבור התקציבי וחשוב להדגיש כי הוא מוגבל מאוד. מעבר לכך יש שלושה צעדים מקובלים בהתמודדות עם בור תקציבי.

הראשון הוא הקטנת הוצאות הממשלה, כלומר קיצוץ בתקציבים, צעד שגורם לפגיעה בשירותים שהאזרחים יקבלו מהמדינה. שימוש נרחב בצעד זה, יגרור ביקורת ציבורית קשה.

הצעד השני הוא העלאת מיסים, כלומר הגשת החשבון המנופח לאזרחים באופן ישיר. העלאת אחוז אחד במע"מ תגדיל את הכנסות במדינה ב-5 מיליארד שקל ואחוז נוסף במס הכנסה יניב תוספת הכנסות בהיקף דומה.

הצעד השלישי הוא נטילת הלוואות, שגם את החזרתן יצטרכו האזרחים לממן בעתיד.

אלא, שבמציאות הפוליטית הנוכחית שחרב הבחירות מונפת בכל רגע נתון, קשה לראות כיצד מי שמעמיד עצמו לבחירת הציבור, יפגע בשירותים האזרחיים. בנוסף, קשה בכלל לדמיין מועמד שמעלה מיסים.

אלה צעדים שיכולה לבצע ממשלה יציבה עם אופק שלטוני ארוך וזה, אין לנו כרגע בישראל. במציאות כזו די ברור שמי שישלם את מחיר הבור התקציבי יהיו "הדורות הבאים" ומלאכת הכיסוי תושאר באהבה לשרי האוצר הבאים.

אז מה עושים בכל זאת? הרי הבור התקציבי לא יתכסה מעצמו ואף ראש ממשלה לא רוצה להיות חתום על מיתון מעבר לזה הקיים היום, או חלילה על הורדה בדירוג האשראי של ישראל. האם יש דרכים יצירתיות יותר לכסות את הבור התקציבי?

שלום היא מילה שימושית...

בכדי לחשוב על דרכים יצירתיות להורדת הגירעון, יש להבין שהכנסות המדינה מורכבות משני אלמנטים עיקריים. הכנסות ממיסים והיטלים והכנסות מהנכסים שבבעלותה.

תתפלאו, אבל את הכנסות המדינה ממיסים ניתן להגדיל גם ללא העלאת שיעורי המס, זאת באמצעות הגדלת הפעילות של חברות ישראליות בחו"ל. ניתן להשיג זאת באמצעות חקיקה נקודתית, מתן תמריצים ויצירת סביבה עסקית מתאימה.

חברות עם פעילות גדולה יותר בחו"ל יניבו הכנסות גדולות יותר ממיסים. בנוסף, הממשלה יכולה לפעול להחזרתן ארצה של חברות בנות של חברות ישראליות שכיום רשומות במדינות אחרות.

תמריצים והנחות במיסים לחברות השבות לישראל, בדומה לתמריצים הניתנים לתושב חוזר, יכולים בהחלט לעשות את העבודה.

דרך נוספת ומאתגרת היא הגדלת ההכנסות מהחברות הממשלתיות. המדינה מחזיקה בבעלות על למעלה ממאה חברות, ביניהן חברת החשמל, תע"ש, התעשייה האווירית, מקורות, הנמלים ורכבת ישראל. רבות מהחברות רווחיות ויכולות לייצר למדינה הכנסות גדולות מדי שנה.

הרעיון הוא להרחיב את פעילותן החוצה, לשוק הגלובלי ובכך להכניס עוד כסף לקופת המדינה.

חלק גדול מהחברות הללו, מחזיקות בידע מתקדם ואף פורץ דרך, שיעניין שווקים רבים בעולם. לדוגמא, מינוף הניסיון והידע שהצטברו בחברת מקורות והאצת פעילותה בשווקים הסובלים ממחסור במים.

על אותו משקל, ניתן להרחיב את פעילותה של חברת החשמל ולייצא את הידע שלה להקמת תחנות כוח לשווקים המתפתחים. המדינה צריכה לשנות תפיסה ולנהל את החברות הללו כאילו היו עסקים פרטיים בשוק תחרותי.

בנקודה זו, ראוי להזכיר את הסכמי השלום עם מדינות המפרץ, איחוד האמירויות ובחריין. מעבר לעובדה שמדובר בפתח חשוב לכניסתה של ישראל לזירות חדשות, מדובר בצעד שביכולתו לפתוח את ישראל להסכמים נוספים, כשבראש הפירמידה נצבת סעודיה.

אם מתבוננים על איחוד האמירויות מיד עולה לראש גישה למקורות נפט נוספים. זהו יתרון כלכלי גדול עבור ישראל, שעד כה ארבעים אחוז מאספקת הנפט שלה מגיעה באמצעות צינור העובר בטורקיה.

מקורות נפט נוספים של ישראל הן מקסיקו, נורבגיה, אנגולה, מצרים, הכורדים, רוסיה וקזחסטן. נפט מאיחוד האמירויות יהיה יעיל יותר עבור ישראל.

אבל לא רק נפט, איחוד האמירויות משקיעה מאמצי ענק בענף התיירות במטרה לגוון את אופי כלכלתה. שימו לב, המדינה הערבית מציגה צפי הכנסות מתיירות של 85 מיליארד דולר עד שנת 2027. התייר הישראלי שאוהב יעדים חדשים, כבר מתחמם על הקווים.

במקביל, האמירויות יכולה לספק לישראל כמות גדולה של תיירים, שיגיעו לביקור בישראל למטרות מסחריות ודתיות. גם במקרה זה, היתרון הוא של ישראל, כי במזרח התיכון, אתרי קודש גוברים על 'לקשרי'.

מעבר לאלה, יש את הרעב של היזמים משתי המדינות. בעוד הדיפלומטיה נעשית תחת מעטה הפוליטיקלי קורקט, ליזמים יש קצב משלהם והוא מהיר.

אחד מתחומי הייבוא והייצוא המובילים של איחוד האמירויות, קשור לטכנולוגיית מחשבים, רכב וכן מערכות אוויוניקה. הקשר הכלכלי בין איחוד האמירויות לישראל, יכול לפתח שיתוף פעולה פורה מאוד בתחום זה, וזה עוד לפני שאמרנו את שתי מילות הקסם הישראליות "היי טק".

אבל היי, יש מה לעשות גם בזירה העסקית פנימה, בתוך ישראל.

כלכלנים רבים מתחילים לטפטף את המסר לפיו הורדת רגולציה ותימרוץ חקיקתי להקמת עסקים קטנים, הם כלי חשוב להנעת מנוע הצמיחה שירחיב את זירת העסקים בישראל. יותר מכירות, יותר מיסים. כשקל יותר לעשות עסקים קופת המדינה גדלה.

נזכיר שבתקופת הקורונה צפינו בגל אדיר של פשיטות רגל ולמעלה משמונים אלף עסקים נסגרו. רוח היזמות לא נשברה היא רק הוקפאה. צעדים מעודדים מצד הממשלה, יכולים להשיב את הרוח הזו ואף להגדילה.

והנה עוד מסר שלמדנו דווקא מתקופת הקורונה, עבודה מהבית. פיתוח תחום זה באמצעות תקנות וחקיקה, יחסוך את פקקי הענק בכבישי ישראל ויוריד את אחוז האבטלה בפריפריה, שכן תושב דימונה, יוכל לעבוד בחברה בתל אביב מבלי לצאת מהבית. לפחות לא על בסיס יומיומי.

ישראל יכולה לצאת מהמשבר ולהתמודד עם הבור התקציבי שפערה כאן הקורונה, מבלי להיכנס יתר על המידה לכיס התושבים ומבלי לחנוק את המשק בתכניות כלכליות שמרניות.

צריך לחשוב מחוץ לקופסא וללכת לעיתים הפוך – לפתוח ולא לסגור.

עוד בנושא: התמודדות כלכלית נכונה בתקופת משבר הקורונה