בחינת תום לב בהליך פשיטת רגל

תום לב הוא מונח מוסרי ומשפטי המציין מצב בו פעולותיו של אדם כלשהו נעשו מתוך אמונה כי אין בהן בשום אופן פגיעה באדם אחר או בזכויותיו של אדם אחר.

עקרון תום הלב הוא עיקרון מרכזי בהליכים משפטיים רבים, וביסוס תום לב יכול להיות ההבדל בין חייבות בדין לבין זכאות.
הרעיון המשפטי שעומד מאחורי עיקרון תום הלב הוא ההגיון המקביל לעקרון הכוונה הפלילית.

לחץ כאן לקבלת יעוץ מקצועי ללא התחייבות

בכדי להרשיע אדם יש צורך להוכיח ברוב המקרים כי מעשיו נעשו מתוך כוונת זדון ומודעות להשלכותיהם. בדומה אך במהופך, עקרון תום הלב נועד לפתור מחייבות בדין אדם שעשה מעשה אשר היווה פגיעה באחרים, אך בלא מודעות לכך שמעשיו עלולים לגרום לפגיעה.

למעשה, עקרון תום הלב מסדיר מצבים בהם כוונותיו של אדם היו טובות וישרות אך משהו בהתנהלות העניינים שלא נעשה בזדון, גרם לפגיעה מסוימת באחרים.

אחת הבעיות המרכזיות עם השימוש המשפטי בעקרון תום הלב היא העמימות היחסית של ההגדרה שלו. תום לב אמור להיות עקרון אובייקטיבי של שיקול דעת סביר.

בכדי להפעיל את הקריטריון הזה צריך בית המשפט למעשה לקבוע כיצד סביר בצורה אובייקטיבית להתנהג ולמה אדם פרטי סביר יהיה מודע בסיטואציות מסוימות.

דוגמא לשימוש בעיקרון תום לב היא למשל כאשר אדם מנהל משא ומתן על מכירת נכס כלשהו, והוא אינו מודע למגבלות חוקיות שונות המסדירות את ניהולו המשפטי של המו"מ. במצב כזה בית המשפט יכול לקבוע כי העברות על החוק נעשו בתום לב, ולפטור את האדם מאחריות אליהן.

לשאלות נוספות היכנס לפורום המומחים שלנו בנושא פשיטת רגל

מקורותיו של עקרון תום הלב

עקרון תום הלב הוא עקרון מקובל למדי במסורת המשפט המערבית. עם זאת, לעקרון תום הלב ישנם שורשים עמוקים במשפט העברי,  שם הוא משמש עקרון יסוד חשוב ביותר. המסורת היהודית תופסת את הנושא תום לב קודם כל במונחים מוסריים, ורק לאחר מכן כסטטוס משפטי.

הרעיון הפילוסופי שעומד מאחורי עקרון תום הלב הוא תפיסת האדם כבריה רציונלית. ההנחה כי אדם פועל באופן רצוני ורציונלי היא זו שמאפשרת לחברה לדון אותו לכף זכות על עוול שביצע, אך לפטור אותו מאחריות במידה והוא לא היה מודע במסגרת השיקולים שהנחו את מעשיו, לאפשרות הפגיעה באדם אחר.

דרישת תום לב בהליך פשיטת רגל

במסגרת הליכי פשיטת רגל בוחן בית המשפט את תום הלב של החייב שעומד להיות מוכרז כפושט רגל. בית המשפט רוצה לראות האם מעשיו של החייב במסגרת האירועים הם שהביאו לפשיטת הרגל או לאחריה, והפגיעה שנגרמה כתוצאה מהם לנושים, נעשו בתום או או במזיד.

כך למשל, אם בית המשפט מתרשם כי האדם הביא את עצמו בכוונת תחילה למצב של פשיטת רגל מתוך רצון מראש להשתמט מחובות, הוא עשוי להכריז כי מעשיו נעשו שלא בתום לב ולמנוע ממנו את ההכרזה על פשיטת רגל.