הלכת עווידה חלה על תשלומים חודשיים שכבר שילמת!

הלכת עווידה הנה הלכה בדיני חדלות פירעון שנפסקה ביום 24.2.2021 על ידי בית המשפט העליון בתיק רע"א 6999/20 עווידה נ' הכנ"ר – מחוז חיפה, בהמשך להלכת לשצ'נקו שניתנה ביום 11.2.2020 בתיק רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' הכנ"ר.

הלכת לשצ'נקו קבעה שכאשר מדובר בחייב שאין לו כל הכנסה פרט לגמלה מטעם המוסד לביטוח לאומי שהנה גמלה מוגנת לפי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי וגם אין לו כושר השתכרות, אזי לא ניתן להטיל על החייב צו תשלומים חודשי לפי סעיף 111(א) לפקודת פשיטת הרגל.

אולם, אם לחייב יש כושר השתכרות, מוטלת עליו החובה למצות אותו וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

הלכת עווידה הבהירה שככלל, הלכת לשצ'נקו חלה לא רק לעתיד אלא גם לעבר וכי צריך להוכיח קיומן של הצדקות משמעותיות על מנת שהיא תחול רק לעתיד.

משמעות התחולה לעתיד של הלכת לשצנקו היא שהחייב פטור מביצוע תשלומים חודשיים לאחר יום 11.2.2020 ואילו משמעות תחולתה לעבר שהיא פוטרת את החייב גם מתשלומים חודשיים שבהם הוא חוייב לפני יום זה.

להלכת עווידה יש חשיבות רבה כלפי חייבים, בהליכי פשיטת רגל ובהליכי חדלות פירעון. בסקירה שחשובה שלפניך נסביר את עיקריה של ההלכה החדשה.

ניתן לפנות אלינו לצורך בדיקה קפדנית, באמצעות עורך דין המתמחה בהליכי פשיטת רגל, לגבי השלכותיה של הלכת עווידה לגבי ההליכים המתנהלים כנגדך.

הנסיבות שהובילו עד לבית המשפט העליון

תיק זה עסק בחייב שעבר אירוע מוחי שהותיר אותו משותק בפלג גופו הימני וללא יכולת להשתכר.

החייב הוכר כבעל 100% נכות לצמיתות על ידי המוסד לביטוח לאומי וקיבל ממנו קצבאות שונות בהיקף כולל של כ-22,000 ₪, אשר כללו קצבאות נכות, שירותים מיוחדים, ניידות וסיוע בשכר דירה.

בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו, הגישו החייב ואשתו בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל ביום 21.7.2019, אולם לצרכי סקירה זו נתרכז בבקשת החייב בלבד. עוד יובהר כי מכיוון שהבקשה הוגשה לפני כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ביום 15.9.2019, אזי הליכיה כפופים להוראות פקודת פשיטת הרגל.

בקשת החייב התקבלה ובהתאם לכך הוטל עליו ביום 1.8.2019 צו תשלומים חודשיים שחייב אותו לשלם תשלום חודשי בסך של 1,800 ₪.

כעבור כשנה, במהלך חודש אוגוסט 2020, הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב, בטענה שהחייב מפר את צו התשלומים.

החייב התנגד לבקשה בטענה שלפי הלכת לשצ'נקו, שניתנה ביום 11.2.2020 בתיק רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, יש לפטור חייב שנעדר כושר השתכרות ושכלל הכנסתו היא מגמלאות המוסד לביטוח לאומי, מתשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל ועל כן יש לפטור אותו רטרואקטיבית מהתשלומים החודשיים וזאת החל מיום מתן צו התשלומים לגביו.

בית המשפט המחוזי קבע שככלל, הלכת לשצ'נקו אכן חלה גם באופן רטרואקטיבי, אולם אין להחילה במקרה דנן על החייב, מאחר שהוא עשה דין לעצמו והפסיק לשלם את התשלומים החודשיים עוד לפני שהלכת לשצ'נקו ניתנה וזאת מבלי להגיש בקשה לביטול צו התשלומים.

החייב הגיש ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט העליון, בטענה שיש להחיל גם עליו את הלכת לשצ'נקו באופן רטרואקטיבי, וכי הוא לא עמד בצו התשלומים לא בגלל זלזול בהליך, כי אם בשל נסיבות חייו החריגות.

גדר המחלוקת: האם הלכת לשצ'נקו חלה גם לעבר?

השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפטי העליון עסקה בשאלה האם הלכת לשצ'נקו חלה רק לעתיד, באופן פרוספקטיבי כלומר, שהיא מעניקה פטור רק לגבי תשלומים חודשיים שעל החייב לשלם מלאחר מועד מתן הלכת לשצ'נקו ביום 11.2.2020 ואילך, או שהיא חלה גם לעבר, באופן רטרוספקטיבי, כך שהיא מעניקה פטור גם מתשלומים חודשיים שהיה על החייב לשלם לפני מועד מתן הלכה זו.

החייב, עווידה, טען כצפוי שהלכת לשצ'נקו חלה גם לעבר ואילו כונס הנכסים הרשמי סבר שהלכת לשצ'נקו חלה רק לעתיד, בין היתר מאחר שנושים רבים הסתמכו על המצב המשפטי שהיה קיים לפני הלכת לשצ'נקו ואין לפגוע באינטרס ההסתמכות שלהם.

מהו הכלל לגבי אופן תחולתה של הלכה חדשה

בית המשפט העליון הבהיר שככלל, בפסיקה נקבע שתחולתה של הלכה חדשה שנפסקה הנה לא רק לעתיד, אלא גם לעבר, למעט במקרה שבו קיים אינטרס הסתמכות על ההלכה הישנה, אשר ראוי להגנה וגם גובר על שיקולים רלוונטיים אחרים, שאז ההלכה החדשה לא תחול גם לעבר, אלא רק לעתיד.

השיקולים הרלוונטיים האחרים שיכולים לגבור על אינטרס ההסתמכות כוללים את שיקול החשיבות שבשינוי הדין במבט לאחור מבחינת הפרט והכלל ואת הצורך בהחלת החידוש הנורמטיבי על אירועי העבר וזאת על רקע תכליתה ומהותה המיוחדת של ההלכה החדשה שנפסקה וחשיבותה מבחינת האינטרס הציבורי.

כלומר, כנגד אינטרס ההסתמכות של האחד על ההלכה הישנה, עשוי לעמוד אינטרס של אחר לזכות ביתרון שההלכה החדשה מעניקה לו.

האיזון בין כלל השיקולים צריך להימצא, אפוא, באותה נקודה אשר תשיג את התוצאה האופטימלית בעשיית הצדק במכלול האינטרסים המתנגשים במקרה נתון.

מן הכלל אל הפרט בעניין עווידה

בהתאם לאמור לעיל קבעו שופטי בית המשפט העליון שככלל, הלכת לשצ'נקו חלה גם לעבר וכדי להחיל אותה רק לעתיד, יש להרים נטל כבד ולהוכיח שקיימות הצדקות משמעותיות לכך במקרה קונקרטי.

עוד נקבע בהלכת עווידה כי במקרה הקונקרטי לגבי החייב דנן, לא קיימות הצדקות כאלו מכמה וכמה סיבות.

ראשית, בית המשפט העליון קבע שאינטרס ההסתמכות של הנושים על המצב המשפטי שהיה קיים לפני מתן הלכת לשצ'נקו אינו מהסוג שמצדיק הגנה בדרך של החלת הלכת לשצ'נקו לעתיד בלבד, שכן לפי הפסיקה אם הסוגיה היא חדשה ולא הוכרעה כלל בעבר, אין לומר כי קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה.

שנית, גם אם היה קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה בנסיבות העניין, הרי שישנם שיקולים נוספים שמצדיקים את החלת הלכת לשצ'נקו גם לעבר וזאת מאחר שהתועלת הצפויה לנושים מתחולה לעתיד אינה גבוהה לעומת התועלת המשמעותית שצפויה לחייב כתוצאה מהחלת ההלכה לעבר.

בפסק הדין הוסבר כי גובה התשלום החודשי נקבע לפי יכולתו הכלכלית של החייב, בהתחשב בצרכיו ובהבטחת יכולתו לקיום בכבוד מזה ובאינטרס של הנושים מזה.

ואולם, כאשר לחייב אין כושר השתכרות הרי שממילא מדובר בתשלום חודשי בסכום נמוך מאד, שישמש בעיקר לכיסוי הוצאות ההליך, כך שהתועלת לנושים מגבייתו תהא מועטה.

לעומת זאת, הפגיעה שתיגרם לחייב עלולה להיות ממשית, מאחר שצמצום הקצבאות באמצעות התשלום החודשי, גם אם מדובר בסכום נמוך, עלול להיות הרה גורל לגבי החייב ויכולתו להתקיים בכבוד.

לגבי התשלומים החודשיים שהחייב כבר שילם לקופת הרגל, נקבע כי ככל שהם טרם חולקו לנושים, יש להשיבם לחייב ואם הם כבר חולקו לנושים, אין להשיבם לחייב.

שאלות? ניתן לפנות אלינו לקבלת ייעוץ אישי בלחיצה כאן