ביטול עסקאות הפוגעות בהליך הנשייה

קופת הנשייה מתייחסת לכלל נכסי החייב אשר עומדים לפירעון חובות העבר והוצאות הליכי חדלות הפירעון שלו. חשוב להבהיר שקופת הנשייה הנה רק כינוי לנכסים אלה, כך שהיא איננה מהווה אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה.

סעיפים 216–218 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 קובעים מהם הנכסים שייכללו בקופת הנשייה של החייב החל ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים.

בנוסף, סעיפים 219–223 לחוק גם מעניקים לבית המשפט את הסמכות לבטל פעולות ועסקאות שהחייב ביצע בתקופה שלפני מתן הצו לפתיחת הליכים ואשר מקטינות שלא כדין את קופת הנשייה וזאת על מנת להביא להגדלת השוויון בחלוקת נכסי החייב בין כלל הנושים שלו.

ככלל, ההוראות העיקריות שמעגנות את עקרון השיוויון בין הנושים מתייחסות לסדר פרעון נכסי החייב בין קבוצות הנושים השונות. הוראות אלו לבדן אינן מספיקות כדי להגשים עקרון זה.

לשם כך יש גם לבטל פעולות מסויימות שהחייב ביצע לפני מתן הצו לפתיחת הליכים ואשר מקטינות שלא כדין את נכסי קופת הנשייה ופוגעות בכלל הנושים שלו.

בדרך כלל החייב נמצא בחדלות פירעון כלכלית עוד לפני מתן לפתיחת הליכי חדלות הפרעון הפורמאליים, ועל כן הוא עלול לנצל לרעה את תקופת חדלות הפירעון הכלכלית שלו עד למתן הצו לצורך ביצוע פעולות שמקטינות שלא כדין את נכסי קופת הנשייה שלו.

כדי למנוע זאת, המחוקק העניק לבית המשפט את האפשרות לבטל פעולות שכאלו בכפוף לתנאים הקבועים בחוק.

מטבע הדברים, היוזמה להגשת בקשות לביטול פעולות אלו הנה בדרך כלל של הנאמן ליישום הליכי חדלות פירעון, אשר בין היתר, אחראי גם על כינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם.

במסגרת תפקידו הנ"ל, על הנאמן לאתר ולאסוף את כל נכסי החייב כדי שהם יעמדו לפירעון חובותיו, לנהלם באופן שישיא את ערכם ובמידת הצורך גם לפעול למימושם ולחלוקתם בין הנושים, בהתאם לסדר פירעון החובות.

לשם כך, על הנאמן לדאוג להגדיל ככל הניתן את מצבת נכסי קופת הנשיה של החייב ובין היתר, גם לבטל ככל הניתן פעולות שמקטינות את נכסיה שלא כדין.

פעולות אלו כוללות פעולות שמוגדרות כהעדפת נושים לפי סעיף 219 לחוק, פעולות שמוגדרות כהברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק וכן פעולות שמוגדרות כפעולות שגורעות מקופת הנשייה לפי סעיף 220 לחוק ואשר בעבר כונו הענקות, וזאת במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.   

בסקירה שלפניך נסביר בהרחבה ונדון באופן ביטול פעולות שגורעות מקופת הנשייה / הענקות בהתאם להוראות החוק.

ההצדקה לביטול הענקות בתקופה שקדמה להליכי חדלות הפירעון נעוצה בצורך לשמור על הנכסים העומדים לחלוקה לנושים. על כן, במידה ויתברר שנכסי החייב אינם מספיקים לכיסוי חובותיו, אזי החייב יאבד את זכותו לעשות בנכסיו כרצונו ולהעבירם למי שירצה בלא קבלת תמורה ראויה בעבורם.

התנאים לביטול פעולה שגורעת נכסים מקופת הנשיה

סעיף 220 לחוק מקנה לבית המשפט את הסמכות לבטל פעולה להעברת נכס שנעשתה לפני מתן הצו לפתיחת הליכים ושבשלה נגרע נכס מקופת הנשיה, בכפוף לתנאים המצטברים הבאים:

העברת הנכס נעשתה ללא תמורה או ללא תמורה הולמת בנסיבות העניין, במהלך שנתיים או 4 שנים לפני הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכאשר החייב כבר היה חדל פירעון באותה עת או שהעברת הנכס הפכה אותו לכזה.   

במידה והחייב עדיין לא היה חדל פירעון במועד העברת הנכס, יש לבדוק האם ניתן לבטל פעולה זו לפי סעיף 221 לחוק.

סעיף 221 לחוק מאפשר לבטל פעולה להעברת נכס שנעשתה במהלך 7 השנים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים, וזאת גם אם החייב לא היה חדל פירעון במועד ביצוע הפעולה, אולם לשם כך יש להוכיח שהיתה לו כוונה להבריח את הנכס קרי, להוציא את הנכס באופן פורמאלי ולמראית עין ממצבת הנכסים שלו כך שהוא לא ישמש לפירעון חובותיו כלפי נושיו.  

הלכה למעשה הן סעיף 220 לחוק והן סעיף 221 לחוק עוסקים בביטול פעולות להברחת נכסים. אלא שלצורך ביטול פעולה לפי סעיף 221 לחוק יש גם צורך להוכיח כוונה להברחת נכסים, בעוד שלפי סעיף 220 לחוק אין צורך להוכיח כוונה כזו, אך יש להוכיח את חדלות פרעונו של החייב באותה עת.  

התנאים לביטול הענקות לפי סעיף 220 לחוק החדש שונים מהתנאים שנקבעו לגבי ביטול הענקות לפי הדין הקודם, במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, אם כי הם דומים במידה מסויימת לתנאים לביטול הברחות נכסים לפי סעיף 219 לחוק החדש.

כך קובע סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל לעניין התנאים לביטול הענקות:

(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.
(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.
(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –
(1) בשל נישואין ולפניהם.
(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך.
(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו.

לעומת זאת, התנאים לביטול הענקות לפי סעיף 220 לחוק החדש, הנם כדלקמן:

רכיב התמורה עבור הפעולה

רכיב זה קובע שפעולת העברת הנכס צריכה להיעשות ללא תמורה בכלל, או להיעשות כנגד קבלת תמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין.

לעומת זאת אין לבטל פעולה להעברת נכס שבוצעה כנגד קבלת תמורה שכן הולמת בנסיבות העניין. מדובר במקרים שבהם החייב ביצע עסקה בתום לב, ואשר במסגרתה התמורה שניתנה בעד העברת הנכס היתה אמנם פחותה משווי השוק ואולם בנסיבות העניין לא היה ניתן להשיג בעד הנכס תמורה גבוהה יותר.

תופעה זו שכיחה במיוחד בתקופה שבה נמצא החייב בקשיים כלכליים ועל כן הוא נאלץ למכור נכסים תחת לחץ ובמחירים נמוכים ממחירי השוק.

מועד ביצוע הפעולה

מועד ביצוע פעולה להעברת נכס לטובת מי שאינו קרוב של החייב, חל במשך השנתיים שלפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ועד למתן הצו.

לעומת זאת מועד ביצוע פעולה להעברת נכס לטובת מי שהינו קרוב של החייב, חל במשך ארבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ועד למתן הצו.  הגדרת קרוב של החייב הינה הגדרה רחבה ביותר, כאמור בסעיף 4 לחוק.

ההצדקה לביטול הענקה נובעת מכך שהמדובר בפעולה להעברת נכס לאדם אחר על חשבון הנושים של החייב.

אולם הצדקה זו תהיה תקפה רק בתנאי שהחייב כבר היה חדל פירעון מבחינה כלכלית במועד ביצוע הפעולה.

מצד שני, המדובר בתנאי שקשה להוכחה, מאחר שלא פעם קשה להוכיח מהו המועד המדוייק שבו החייב כבר נמצא בחדלות פירעון.

לפיכך, סעיף 220(ב) לחוק קובע חזקה ניתנת לסתירה לעניין זה, לפיה החייב כבר היה בחדלות פירעון כלכלית במהלך התקופות של השנתיים או ארבע השנים שלפני הגשת הבקשה הצו לפתיחת הליכים וזאת אלא אם כן הוכח אחרת.

סעיף 219(א)(2) לחוק קובע אף הוא חזקה דומה לגבי ביטול פעולה שמהווה העדפת נושים.

אולם, תקופת תחימת מועד ביצוע ההענקה הנה רחבה יותר ועל כן גם חמורה יותר, מהתקופה הרלוונטית לביטול העדפת נושים לפי סעיף 219 לחוק, שם המדובר בתקופה של שלושה חודשים בלבד לגבי נושה שאינו קרוב של החייב, או שנה לגבי נושה שהינו קרוב שלו.

הבדל זה נובע מהעובדה לפיה הענקות הינן בדרך כלל פעולות חשודות יותר מטבען, מאחר שהן מעבירות נכסים מהחייב לגורם אחר בלא תמורה או בתמורה לא הולמת, בעוד שהעדפות נושים אינן נעשות ללא קבלת תמורה, הואיל והן בכל זאת פורעות חובות כספיים קיינים של החייב כלפי הנושה שהועדף על ידו.  

לעומת זאת, תקופת תחימת מועד ביצוע ההענקה לפי החוק החדש הנה קצרה יותר מהתקופה שנקבעה בדין הקודם, במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל ולפיו ניתן לבטל הענקות שנעשו עד עשר שנים לפני פתיחת ההליכים כנגד החייב.

הדין החדש צימצם תקופה זו על מנת לערוך הסדר מאוזן יותר בין אינטרס הנושים להגדיל ככל הניתן את קופת הנשייה לבין אינטרס ההסתמכות והסופיות של הגורם שלו הועבר הנכס.

מצבו הכלכלי של החייב במועד ביצוע הפעולה

תנאי זה קובע שעל החייב להיות חדל פרעון במועד ביצוע הפעולה להעברת הנכס או שביצוע הפעולה הביא אותו למצב של חדלות פירעון.

החלופה לפיה ביצוע הפעולה להעברת הנכס הביאה את החייב לחדלות פירעון איננה מופיעה לגבי ביטול העדפת נושים, מאחר שפעולת העדפת נושים איננה משנה את היחס בין חובותיו לנכסיו של החייב. שכן, כשם שהיא מקטינה את היקף נכסיו של החייב, כך היא גם מקטינה את היקף חובותיו.

שמירת זכויותיו של אדם שלישי לאחר ביטול פעולה שגורעת נכסים מקופת הנשיה

סעיף 222 לחוק קובע שאין בביטול פעולה שגורעת מקופת הנשיה לפי סעיף 220 לחוק כדי לגרוע מזכותו של אדם שלישי שרכש לאחר ביצוע הפעולה בתום לב ובתמורה בנכס שלגביו בוצעה אותה פעולה.

סעיף זה קובע הוראה דומה גם לגבי ביטול פעולה שמהווה העדפת נושים לפי סעיף 219 לחוק וכן לגבי ביטול פעולה שמהווה הברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק.

תוצאות ביטול פעולה שגורעת נכסים מקופת הנשיה

סעיף 223(א) לחוק קובע שלאחר ביטול שגורעת מקופת הנשיה לפי סעיף 220 לחוק, יש לכלול את הנכסים שהושבו בעקבות ביטול הפעולה במסגרת קופת הנשייה של החייב.

במידה ויסתבר שהשבת הנכס לקופת הנשייה הנה בלתי אפשרית או בלתי צודקת בנסיבות העניין, או שהנכס כבר נרכש על ידי אדם שלישי כאמור בסעיף 222 לחוק, אזי ישלם מי שלטובתו בוצעה הפעולה את שוויו של הנכס לקופת הנשיה וזאת כפי שיורה בית המשפט. כך קובע סעיף 223(ב) לחוק.

סעיף 223 לחוק קובע הוראה דומה גם לגבי ביטול פעולה שמהווה העדפת נושים לפי סעיף 219 לחוק, וכן לגבי ביטול פעולה שמהווה הברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק.

קראו עוד בנושא: פתיחת הליכי חדלות פירעון לחייב פרטי עם חוב של יותר מ-150,000 שקלים