פושט רגל המתקיים מקצבאות המל''ל לא ישלם תשלומים חודשיים

בית המשפט העליון קבע בפסק דין תקדימי שניתן על ידו ביום 11.2.2020 בבמסגרת הדיון בערעור בהליך רע"א 6353/19 לשצ'נקו נגד הכנ"ר כי לא ניתן להטיל תשלום חודשי על חייב, פושט רגל, שמתקיים רק מקצבאות של המוסד לביטוח לאומי, למעט במקרה שיש לפושט הרגל חוב מזונות.

פסק הדין החשוב, שלמעשה מייצג הלכה מחייבת, ניתן על ידי כבוד השופט סולברג, אליו הצטרפו בהסכמה השופטים וילנר ומינץ.

בסקירה שלפניך נפרט בהרחבה על המקרה המשפטי המעניין, שיכול להיות תקף ורלוונטי כלפי פושטי רגל רבים ובמיוחד בתקופת המגפה הכלכלית [2021] ונסביר את המשמעות והרציונל שבהכרעת שופטי העליון.

הלכת לשצ'נקו: כיצד הגיע המקרה לבית המשפט?

תיק זה נפתח בתחילת חודש 9.2019 ועל כן הליכיו כפופים עדיין לפקודת פשיטת הרגל ולא לחוק חדלות פירעון, שנכנס לתוקף זמן קצר לאחר מכן.

מדובר בחייב בן 46 שבשנת 2018 הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל דרגת אי כושר לעבוד בשיעור 100% ואשר מתקיים רק באמצעות קצבאות המשולמות לו על ידי המוסד לביטוח לאומי בסך כולל של כ-3,000 ₪ ותו לא. במילים אחרות, לפושט הרגל אין מקורות הכנסה נוספים מכל סוג שהוא.

במסגרת צו הכינוס שניתן לחייב, הורה בית המשפט המחוזי לחייב לשלם תשלומים עיתיים לקופת הכינוס בסך של 400 ₪. החייב הגיש בקשה לבטל כליל את התשלום החודשי שהוטל עליו, אולם בית המשפט סירב לבטלו והסכים להפחיתו לסך של 100 ₪ בשל מצבו הכלכלי והרפואי של החייב.

החייב, לשצ'נקו, לא ויתר והגיש ערעור לבית המשפט העליון כנגד הנאמן בהליכי פשיטת הרגל שלו וכנגד כונס הנכסים הרשמי.

החייב טען שהקצבאות שהוא מקבל אינן מספיקות לו כדי להתקיים בכבוד ולעמוד בתשלום החודשי. בנוסף טען החייב שאין להטיל תשלום חודשי על מי שיש לו הכנסה רק מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, מאחר שמדובר בכספים שמוגנים מפני הליכי פשיטת רגל / חדלות פירעון, וזאת לאור סעיף 303 ו-311 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל.

לדברי החייב, סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא...".

סעיף 311 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "זכותו של אדם לגמלה לא תוקנה לנאמן בהליכי חדלות פירעון לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" בשעה שבנוסחו הקודם התייחס החוק להליכים לפי פקודת פשיטת הרגל.

סעיף 111(א) לפקודת פשיטת הרגל, שמסדיר את הסמכות להטיל על החייב תשלומים חודשיים לקופת הכינוס, קובע במפורש שאין בו כדי לגרוע מסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי.

מכאן נובע, איפוא, שלא ניתן להטיל תשלום חודשי על חייב שמתקיים רק מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, משום שהלכה למעשה מדובר בהעברה של חלק מזכותו לקבלת הקצבאות לידי הנאמן בהליכי פשיטת הרגל שלו.

כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדת החייב, אולם הנאמן התנגד לבקשתו בנימוק שהחייב אינו ממצה את כושר השתכרותו, מאחר שלמרות נכותו הוא עבד במספר מקומות בעבר ועל כן הוא בכל זאת מסוגל לעבוד, גם אם לתקופות קצרות ובאופן חלקי.

בנוסף, טען הנאמן שהחייב מתנהל בחוסר תום לב מאחר שהוא מפגר בתשלומיו החודשיים, למרות שהם זעומים וכן מאחר שהוא מגיש דו"חות חלקיים ועל כן קשה להתחקות אחר הוצאותיו.

לדבריו, המשמעות המעשית של ביטול התשלום החודשי היא שלחייב ינתן למעשה הפטר לאלתר, שאינו מגיע לו נוכח חוסר תום לבו ומחדליו.

ניתן להטיל תשלום חודשי על חייב שמקבל קצבאות?

בית המשפט העליון קבע שסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל, שדן בסמכות להטיל תשלום חודשי על חייב, אכן כפוף לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, שנועד להגן על כספי הקצבאות שמשולמים על מנת לספק אמצעי קיום בסיסיים והבטחת צרכי מחיה מינימליים.

לפיכך, כאשר מדובר בחייבים שמקבלים קצבאות של הביטוח הלאומי, יש להפריד בין שלושה סוגים של חייבים כאלו:

1. חייב שיש לו גם הכנסה נוספת מעבר לקצבאות הביטוח הלאומי
2. חייב שמתקיים אך ורק על קצבאות הביטוח הלאומי
3. חייב שמתקיים רק על קצבאות הביטוח הלאומי אך גם יש לו כושר השתכרות בלתי ממומש

בהתאם לשלושת סוגי החייבים כאמור נקבעו בהלכה החשובה הכללים הבאים.

(1)
כאשר מדובר בחייב שיש לו גם הכנסה נוספת מעבר לקצבאות, ניתן לראות את התשלום החודשי כתשלום שהחייב משלם מההכנסה הנוספת שיש לו, ולפיכך מדובר בתשלום שאינו מנוגד לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי ובית המשפט רשאי להטילו.

(2)
כאשר מדובר בחייב שמתקיים רק מהקצבאות ואין לו כל הכנסה נוספת, אזי כל תשלום חודשי שיושת עליו ישולם למעשה מכספי הקצבאות, ועל כן המדובר בתשלום שמנוגד לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי ולא ניתן להטילו. איסור זה תקף גם במצבים שבהם החייב לא ינצל את כל כספי הקצבאות שלו, כך שלעיתים תיוותר יתרה בחשבונו, מאחר שהתשלום החודשי הוא תשלום קבוע, ואי אפשר להטיל תשלום קבוע על סמך הנחה לא ודאית שאולי תישאר לחייב בסוף כל חודש יתרה בחשבונו.

(3)
כאשר מדובר בחייב שמתקיים רק מהקצבאות, אך גם יש לו כושר השתכרות בלתי ממומש, אזי ניתן להטיל עליו תשלום חודשי, למרות שהוא משולם בפועל מכספי הקצבאות. זאת בשל החובה שמוטלת על החייב בהליך פשיטת רגל למצות את פוטנציאל השתכרותו, כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך. יתרה מכך: אם החייב יעמוד במריו, ימנע ממיצוי כושר השתכרותו, ולא ישא בצו התשלומים כסדרו, אזי יוביל הדבר לביטול כל הליך פשיטת הרגל שלו.

מן הכלל אל הפרט במקרה של לשצ'נקו וככלל

לגופו של עניין, דחה בית המשפט את טענת הנאמן לפיה החייב בעל כושר השתכרות מאחר שהוא עבד גם לאחר שהוכרה נכותו, מאחר שהוכח שהחייב עבד תקופות קצרות מאד בשנת 2017, בשעה שנכותו הוכרה רק בשנת 2018 ועל כן נאלץ החייב לעבוד בעל כורחו כדי לא להגיע לחרפת רעב.

לגבי טענות הנאמן על חוסר תום לבו של החייב, קבע בית המשפט העליון שהן אינן רלוונטיות לערעור ושעל הנאמן לפנות בעניין זה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט דחה גם את טענת הנאמן לפיה ביטול התשלום החודשי שקול למתן 'הפטר לאלתר'. לדבריו, בהיעדר תשלום חודשי, אכן לכאורה אין לנושים כל תועלת מהמשך ניהול ההליך, אולם גם בנסיבות אלה, יוכל בית המשפט לבחון את התנהלות החייב עובר למתן הפטר לפי סעיף 18ה(3) לפקודת פשיטת הרגל ולפעול בהתאם ככל שיתברר החייב נהג בחוסר תום לב.

בסופו של דבר נקבע שהחייב מתקיים רק מקצבאות הביטוח הלאומי ואין לו כושר השתכרות, ועל כן לא ניתן לחייב אותו לשלם תשלום חודשי לקופת הכינוס. בהתאם לכך בוטל התשלום החודשי שהוטל עליו.

השורה התחתונה היא שכאשר מדובר בחייב, פשוט רגל, שמתקיים רק מקצבאות הביטוח הלאומי ואין לו כושר השתכרות, לא ניתן להטיל עליו תשלומים חודשיים, למעט במקרה שיש לו חוב מזונות.

לעומת זאת, כאשר מדובר בחייב שיש לו הכנסה נוספת מעבר לקצבאות הביטוח הלאומי, או כאשר מדובר בחייב שמתקיים רק מקצבאות הביטוח הלאומי אך גם יש לו כושר השתכרות בלתי ממומש על ידו, ניתן להטיל עליו חיוב חודשי.

קריאה נוספת:

• הלכת עווידה - תחולת הלכת לשצ'נקו גם על תשלומים בעבר
• איך אפשר להפחית את התשלומים בחודשיים בהליך פשיטת הרגל?