מיצוי הליכים כנגד החייב לפני פנייה לערבים

במקרים רבים בהם נוצר חוב כספי לאדם כלשהו קיימים על פי רוב גם ערבים לפירעון החוב, המכונים החייבים המשניים. אלה הם אותם אנשים או חברות שהסכימו לחתום על ערבות לחוב.

במצב כזה נוצר מעין משולש יחסים: בעל החוב - הנושה, החייב והערבים.

לפיכך, מתעוררת השאלה באילו תנאים רשאי בעל החוב לפנות לערבים בדרישה לעמוד בהתחייבותם לפירעון החוב של החייב, לו נתנו את ערבותם.

השאלה מקבלת משמעות נוספת במקרים בהם החייב נמצא תחת צו פשיטת רגל או שנפתחו כנגדו תיקי הוצאה לפועל.

לכאורה, התשובה ההוגנת המתבקשת הינה שהפניה לערב תיעשה אך ורק לאחר שמוצו כל ההליכים לגביית החוב כלפי החייב העיקרי, או כאשר ברור לחלוטין מלכתחילה כי לא ניתן לגבות החוב ממנו, ועל כן אין בכלל טעם לפתוח בנקיטת הליכים כלפיו.

ואכן, כך גם סבר המחוקק כפי שיבואר להלן.

סעיף 8 לחוק הערבות

סעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, קובע כי הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו רק לאחר שדרש קודם לכן מן החייב את קיום חיובו, למעט באחד המקרים הבאים:

1. הערב ויתר על הדרישה מן החייב.
2. ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק.
3. החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים.

כלומר, סעיף 8 לחוק מטיל על הנושה חובה עקרונית למצות קודם את כל ההליכים המוקנים לו על פי הדין לפירעון החוב כלפי החייב, לפני שיהיה זכאי לפנות אל הערב בדרישה לפירעון חוב זה.

סעיף 27 לחוק הערבות

סעיף 8 לחוק נועד להגן על הערב הרגיל מפני פניה ישירה לפירעון החוב.

במסגרת תיקוני חוק הערבות בשנים 1992 ו-1998, העניק המחוקק הגנות ספציפיות נוספות גם לערבים אשר מוגדרים כערב יחיד וכן ערב מוגן, וזאת כלפי מי שמוגדר כנושה, במסגרת סעיף 19 לחוק.

ערב יחיד מוגדר כמי שאינו תאגיד, או שותף או בן זוג של החייב, וכן אינו בעל עניין בחברה חייבת.
 
ערב מוגן הינו ערב יחיד שערבותו אינה על עולה על סכום מסויים, או על סכום גבוה יותר, במקרה של ערבות לחוב משכנתא.

נושה מוגדר כמי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי. לדוגמא – בנקים.

ההגנה הניתנת בהקשר של מיצוי הליכים, קבועה בסעיף 27 (א) לחוק. סעיף זה קובע כי ניתן לפנות בדרישה לפירעון החוב לערב מוגן, או לנקוט בהליכים כנגדו, רק לאחר שניתן פסק דין כנגד החייב, וראש ההוצאה לפועל נתן צו למיצוי הליכים, אשר מאשר כי הנושה נקט כלפי החייב בכל ההליכים הסבירים בנסיבות העניין.  

מטרת הגנה זו הינה להגן על ערבים מפני אצבע זריזה על ההדק של נושים המבקשים להתחיל בהליכי גבייה כנגדם.

האישור על מיצוי ההליכים יוצר מעין חגורת בטחון או חומת מגן המונעת גישה ישירה אל הערבים, בטרם נבחנו ההליכים שבוצעו כנגד החייב העיקרי, לרבות הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדו.

חריג לכלל זה נמצא בסעיף 27 (ב) לחוק, אשר קובע כי ניתן לפנות ישירות לערב מוגן, מבלי שננקטו או מוצו קודם לכן ההליכים כנגד החייב, וזאת במידה והחייב נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו כינוס נכסים, או שהוא יצא מן הארץ לצמיתות.

אם היה החיוב מובטח במשכנתה או במשכון – יחול חריג זה רק אם בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל קבעו שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב או למימוש המשכנתה או המשכון.

כמו כן יחול החריג במידה והחייב הינו תאגיד, וניתן נגדו צו כינוס נכסים או צו פירוק חברה.

ההליכים שיש למצות כנגד החייב

ההליכים שיש למצות כלפי החייב הינם הליכי הוצאה לפועל סבירים.

השאלה מהם אותם הליכים סבירים תוכרע בהתאם לנסיבות התיק הספציפי.  

כך, לדוגמא, נקבע לגבי הליך חקירת יכולת כי המדובר בגדר כלל בהליך סביר שיש לממשו לפני מתן הצו למיצוי הליכים.

במסגרת הליך בר"ע (ת"א) 20275/99 בנק הפועלים נגד רודניק, נקבע כי בדיון בלשכת ההוצאה לפועל על מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי, יש להזמין גם את הערבים, ולאפשר להם לממש את זכות הטיעון שלהם בעניין זה.

כמו כן, יתכן שבידי הערבים מצוי מידע על יכולתו הכלכלית של החייב, שאינו ידוע לזוכה. וככל שמתבררים פרטים נוספים על יכולתם הכלכלית של החייבים, אין לפנות בתובענה אל הערבים, ועל הזוכה להמשיך במיצוי ההליכים נגד החייבים.

מיצוי הליכים כנגד כל הערבים

במקרה שיש מספר חייבים עיקריים בתיק, ניתן לבקש  צו למיצוי הליכים, רק לאחר שמוצו כל ההליכים כנגד כל החייבים, ללא יוצא מהכלל. כך נקבע למשל במסגרת הליך בר"ע 573/04 (ב"ש) יהודה רחמני נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ.

עוד בנושא: אין חובה למצות הליכי הוצאה לפועל לפני התראת פשיטת רגל