ביטול העדפת נושים לפי סעיף 219 לחוק חדלות פירעון

העדפת נושים הנה פעולה שהחייב ביצע לפני פתיחת הליכי חדלות הפירעון לגביו ואשר באמצעותה החייב העדיף שלא כדין את אחד מנושיו ופרע את החוב שלו כלפיו באופן שהגדיל את שיעור החוב שנפרע לאותו נושה לעומת שיעור החוב שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון.

פעולה זו מקטינה את היקף נכסי קופת הנשייה של החייב על חשבון יתר הנושים של החייב, אולם היא גם מקטינה את היקף חובותיו.

לפיכך המדובר בפעולה שפוגעת בעקרון החלוקה השוויונית של נכסי החייב בין הנושים, אולם מבלי להעמיק את חדלות הפירעון שלו וזאת בניגוד לפעולה שמהווה הברחת נכסים.  

כדי למנוע תוצאה זו, סעיף 219 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 מעניק לבית המשפט את הסמכות לבטל פעולה שמהווה העדפת נושים.

זאת בצד סעיפים 220 ו-221 לחוק שמעניקים לו, בהתאמה, גם את הסמכות לבטל פעולות שגורעות מנכסי קופת הנשייה של החייב וכן פעולות שמהוות הברחת נכסים.

ככלל, ההוראות העיקריות שמעגנות את עקרון השיוויון בין הנושים מתייחסות לסדר פירעון נכסי החייב בין קבוצות הנושים השונות. אולם, הוראות אלו לבדן אינן מספיקות כדי להגשים עקרון זה.

לשם כך יש גם לבטל פעולות מסויימות שהחייב ביצע לפני מתן הצו לפתיחת הליכים ואשר גורעות שלא כדין מקופת הנשיה.

הסיבה לכך הנה שבדרך כלל החייב נמצא בחדלות פירעון כלכלית עוד לפני מתן הצו לפתיחת הליכי חדלות הפירעון הפורמאליים ועל כן הוא עלול לנצל לרעה את תקופת חדלות הפירעון הכלכלית שלו עד למתן הצו לצורך ביצוע פעולות שגורעות שלא כדין מנכסי קופת הנשייה שלו.

כדי למנוע זאת, המחוקק העניק לבית המשפט את האפשרות לבטלן בכפוף לתנאים הקבועים בחוק.

מטבע הדברים, היוזמה להגשת בקשה לביטול העדפת נושים הנה בדרך כלל של הנאמן ליישום הליכי חדלות פירעון, אשר בין היתר, אחראי גם על כינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם.

במסגרת תפקידו על הנאמן לאתר ולאסוף את כל נכסי החייב כדי שהם יעמדו לפירעון חובותיו, לנהלם באופן שישיא את ערכם ובמידת הצורך גם לפעול למימושם ולחלוקתם בין הנושים, בהתאם לסדר פירעון החובות ולפי החוק.

לשם כך, על הנאמן לדאוג להגדיל ככל הניתן את מצבת נכסי קופת הנשיה של החייב ולבטל ככל הניתן פעולות שמקטינות את נכסיה שלא כדין, לרבות העדפת נושים.

התנאים לביטול העדפת נושים

סעיף 219(א) לחוק מקנה לבית המשפט את הסמכות לבטל פעולה שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים ואשר הביאה לפירעון חוב לנושה או לקידומו בסדר הפירעון.

זאת לרבות פעולה שנעשתה במסגרת הליך גבייה כלומר, פעולה שנכפתה על החייב וכן פעולה להעברת בעלות בנכס או שיעבוד נכס וזאת בתנאי שהפעולה בוצעה 3 חודשים או שנה לפני מועד הגשת הבקשה לפתיחת הליכים, כאשר החייב כבר היה חדל פירעון באותה עת ובאופן שפרע לנושה את שיעור החוב שלו בהיקף גדול יותר משזה שהוא היה זכאי לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון.

סעיף 219 לחוק החדש נועד להחליף את סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל אשר קבע כי:

"מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן".

החידוש העיקרי של סעיף 219 לחוק החדש מתבטא בביטול דרישת הדין הקודם לפיה יש להוכיח שלחייב היתה כוונה לבצע העדפת נושים.

סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל קבע שניתן לבטל פעולה להעדפת נושה רק אם היא נעשתה כדי לתת עדיפות לנושה מסויים או שהיא נעשתה מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מטעמו של הנושה.

לעומת זאת, החוק החדש מסתפק במבחן התוצאה בלבד דהיינו, האם הפעולה הביאה לפגיעה בעקרון השוויון ולהעדפת נושים ותו לא וללא כל תלות במבחן הכוונה.

מבחן זה הקשה על השימוש בהליך ביטול העדפת נושים, מאחר שקשה להוכיח את כוונותיו הסובייקטיביות של החייב ולמעשה מדובר גם במבחן מיותר, מאחר ומטרת הליך ביטול העדפת נושים הנה לבטל תוצאה שיוצרת חלוקה לא שיוויונית בין הנושים, תהא אשר תהא כוונתו הסובייקטיבית של החייב.

פירוט התנאים המצטברים לצורך ביטול העדפת נושים

מועד ביצוע הפעולה

לגבי נושה שאינו קרוב של החייב, מועד הפעולה חל במהלך שלושת החודשים שלפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים.

לגבי נושה שהנו קרוב של החייב, מועד הפעולה חל במהלך השנה שלפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. הגדרת קרוב של החייב הינה הגדרה רחבה ביותר, כאמור בסעיף 4 לחוק.

תחימת התקופה שבמהלכה נעשו הפעולות נועדה לאזן בין ההגנה על עקרון השוויון לבין האינטרס הלגיטימי של הנושה לסופיות ולוודאות של החוב ששולם לידיו.

לגבי עסקאות עם נושה שהנו קרוב נקבעה תקופה ארוכה יותר מאחר שלאור יחסי הקרבה בין הצדדים, עסקאות אלה חשודות יותר ככאלו שנועדו להעניק לנושה הקרוב יתרון לא ראוי על פני שאר הנושים.

בנוסף, סביר להניח שקרוב של החייב שעושה עמו עסקאות מודע לקשיים הכלכליים שבהם נמצא החייב ועל כן אינטרס ההסתמכות שלו הנו חלש יותר.

מצבו הכלכלי של החייב במועד ביצוע הפעולה

במועד ביצוע הפעולה החייב כבר היה בחדלות פירעון כלכלית. כאמור, ההצדקה לביטול פעולת העדפת הנושים נובעת מכך שהעברת הנכס לנושה היתה על חשבון יתר הנושים ופגעה בעיקרון השוויון ביניהם.

חשוב להדגיש כי הצדקה זו תהיה תקפה רק בתנאי שהחייב כבר היה חדל פירעון מבחינה כלכלית במועד ביצוע הפעולה.

יחד עם זאת, המדובר בתנאי שקשה להוכחה, מאחר שלא פעם קשה להוכיח מהו המועד המדוייק שבו החייב כבר נמצא בחדלות פירעון ולפיכך קובע סעיף 219(א)(2) לחוק חזקה ניתנת לסתירה לעניין זה, לפיה החייב כבר היה בחדלות פירעון כלכלית בתקופות שלושת החודשים או השנה שלפני הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים וזאת אלא אם כן הוכח אחרת.

פגיעה בעקרון השיוויון בין הנושים

הפעולה גורמת לכך שלאותו נושה יפרע חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון ולפי סדר הפירעון.

החריגים לביטול העדפת נושים

המחוקק היה ער לכך שביטול הדרישה לכוונה לבצע העדפת נושים עלול לפגוע לא רק באינטרס ההסתמכות של הנושים לפיו התשלומים שהחייב שילם להם הינם הם ודאיים וסופיים, אלא גם בחייב עצמו.

חשוב להבין שהסיכון של ביטול עסקאות של החייב עלול לגרום להימנעות של נושים פוטנציאליים מעשיית עסקאות עמו, ובכך לפגוע ביכולתו של החייב להמשיך בפעילות גם במצב של קשיים כלכליים.

כדי למנוע זאת קובע סעיף 219(ב) לחוק כי בית המשפט לא יבטל פעולה שלכאורה מקנה עדיפות לנושים בהתקיים אחד מהחריגים הבאים:

החייב קיבל במועד ביצוע הפעולה או סמוך לו תמורה הולמת עבור הפעולה בנסיבות העניין. לעניין זה לא יראו בפירעון החוב כשלעצמו תמורה הולמת.

חריג זה מכונה כלל הערך החדש והוא נועד לחול במקרה שבו מבחינה כלכלית לא נכון להסתכל על פעולה מסויימת כהעדפת חוב עבר של הנושה אלא כעסקה חדשה שתמורתה מקבל החייב ערך חדש.

לשם כך יש להוכיח שתשלום החייב עבורה פעולה וקבלת הערך החדש לידיו התרחשו במקביל וזאת כפי שעולה מהניסוח של "במועד ביצוע הפעולה או במועד סמוך לו".  
 
הן ביצוע הפעולה והן החוב שנפרע על ידי החייב בשל הפעולה היו במסגרת מהלך העסקים הרגיל של החייב. לעניין הסדר פריסה לתשלום חוב לרשות המיסים, חוב לרשות מקומית, או למוסד לביטוח לאומי, לא יראו בעובדה שהסדר הפריסה נעשה באופן חד־פעמי, כשלעצמה, פעולה שלא במהלך העסקים הרגיל.  

חריג זה נועד לאפשר לחייב להמשיך בפעילות הכלכלית השוטפת לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, מאחר והוא מבטיח לספקים, לנותני אשראי, ולגורמים נוספים הפועלים מול החייב במהלך העסקים הרגיל, שהתשלומים שהחייב שילם להם באותה תקופה הנם ודאיים וסופיים וכי אין חשש שהם יבוטלו.

לגבי חייב שהוא יחיד, החוב הנפרע הוא חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין, או חוב לאדם שאינו קרובו של החייב בסכום שאינו עולה על 5,000 שקלים ₪ ולעניין חוב בשל שכר דירה או שירות מתמשך, יחושב הסכום האמור על בסיס התשלום החודשי.

גם חריג זה נועד לאפשר לחייב שהוא יחיד להמשיך להתנהל בתקופה שלפני מתן הצו לפתיחת הליכים.

ביטול המחאת חוב שמהווה העדפת נושים

סעיף 219(ג) לחוק עוסק בביצוע המחאת חוב בנסיבות שהופכות אותה לסוג של העדפת נושים.

סעיף זה קובע שכאשר בוצעה המחאת חוב מנושה מסויים לאדם אחר לפני מתן הצו לפתיחת הליכים וכתוצאה מכך הנמחה הפך לגבי אותו חוב לנושה בעל זכויות פירעון מיוחדות, שהוראות פרק ו' של חלק ד' לחוק חלות עליו, אזי בית המשפט רשאי להורות שזכויות אלו לא יוקנה לנמחה לגבי אותו חוב וזאת בתנאי שכל תנאי סעיף 219(א) לחוק התקיימו גם לגבי אותה המחאה.

נושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות הנם נושים מובטחים בשיעבוד צף או ספציפי, נושים בעלי זכות עיכבון, נושים בעלי זכות קיזוז וכדומה, אשר זוכים לקדימות בסדר פירעון החובות.

המחאת חוב שהופכת את הנושה הנמחה לנושה בעל זכויות פירעון מיוחדות מהווה סוג של העדפת נושים מאחר והיא מאפשרת לנושה הנמחה לשפר את מעמדו בסדר פירעון החובות ובכך לפגוע בעקרון שיוויון הנושים.

דוגמא לכך היא כאשר המחאת החוב הופכת את הנושה לנמחה לנושה מובטח בשיעבוד או לנושה שרשאי לקזז את החוב שיש לחייב כלפיו כנגד חוב אחר שהוא עצמו חייב לחייב.

שמירת זכויותיו של אדם שלישי בעקבות ביטול העדפת נושים

סעיף 222 לחוק קובע שאין בביטול פעולה שמהווה העדפת נושים לפי סעיף 219 לחוק כדי לגרוע מזכותו של אדם שלישי שרכש לאחר ביצוע הפעולה בתום לב ובתמורה בנכס שלגביו בוצעה אותה פעולה.

סעיף זה קובע הוראה דומה גם לגבי ביטול פעולה שגורעת נכס מקופת הנשיה לפי סעיף 220 לחוק וכן לגבי ביטול פעולה שמהווה הברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק.

תוצאות ביטול העדפת נושים

סעיף 223(א) לחוק קובע שלאחר ביטול פעולה שמהווה העדפת נושים, יש לכלול את הנכסים שהושבו בעקבות ביטול הפעולה במסגרת קופת הנשייה של החייב.

במידה ויסתבר שהשבת הנכס לקופת הנשייה הנה בלתי אפשרית או בלתי צודקת בנסיבות העניין, או שהנכס כבר נרכש על ידי אדם שלישי כאמור בסעיף 222 לחוק, אזי ישלם מי שלטובתו בוצעה הפעולה את שוויו של הנכס לקופת הנשיה וזאת כפי שיורה בית המשפט. כך קובע סעיף 223(ב) לחוק.

סעיף 223 לחוק קובע הוראה דומה גם לגבי ביטול פעולה שגורעת נכס מקופת הנשיה לפי סעיף 220 לחוק וכן לגבי ביטול פעולה שמהווה הברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק.

קראו עוד בנושא: ביטול הברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון