לגביית חוב חדש מפושט רגל צריך אישור של בית המשפט

בית המשפט העליון קבע שנושה בעל חוב חדש, קרי, חוב שנוצר לאחר מתן צו הכינוס, שהנו חוב שאינו בר תביעה, אינו יכול לנקוט בהליכי גביה כנגד פושט הרגל ללא אישור בית המשפט, שבו מתנהל תיק פשיטת הרגל ולפיו ניתן לגבות חוב זה מנכסים עודפים של החייב כלומר, נכסים שעולים על מסת חובותיו.

כך נקבע לאחרונה במסגרת פסק הדין החשוב בהליך ע"א 6553/20 עיריית ת"א נ' הכנ"ר.  

בהתאם לכך אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לבטל עיקול שהוטל על ידי עירית תל אביב על חשבון בנק של פושט רגל בגין חוב חדש שצבר וזאת ללא אישור של בית המשפט.

יובהר המדובר בחייב שנכנס להליכי פשיטת רגל בשנת 2009, דהיינו, למעלה מ-10 שנים לפני כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי בשנת 2019 ועל כן הליכים אלו כפופים עדיין לפקודת פשיטת הרגל.

בסקירה החשובה שלפניך נסביר את השתלשלות העובדות בתיק, עד להכרעתו העקרונית והחשובה של בית המשפט העליון, שהנה כאמור החלטה מחייבת ובגדר הלכה פסוקה.

דרכו של פושט הרגל עד לערעור בעליון

תיק זה עסק בחייב שצבר חובות ארנונה בגין נכס ששכר בתל אביב בין השנים 2006–2011.

בשנת 2009 נכנס החייב להליכי פשיטת רגל וניתן לגביו צו כינוס ובעקבות זאת הגישה העירייה תביעת חוב כלפיו בסך של כ-180,000 ₪ שאושרה כולה.

חוב הארנונה המשיך לתפוח ועל כן העירייה חידשה בשנת 2015 את הליכי הגביה כנגד החייב ביחס לחוב ארנונה שנוצר לאחר מתן צו הכינוס בשנת 2009 והטילה עיקול על חשבון הבנק שלו.

בשנת 2019 ניתן לחייב הפטר מותנה בתשלום 60,000 ₪ לקופת פשיטת הרגל שלו, ובהמשך לכך הוא הגיש בקשה לביטול העיקול שהעירייה הטילה על חשבון הבנק שלו.

הבקשה נענתה על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שנקיטת הליכי הגבייה על ידי העירייה מחוץ להליך פשיטת הרגל מנוגדת לדין ומהווה עשיית דין עצמי. ככל שנוצרו חובות חדשים, על העיריה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה לאשר נקיטת הליכי גביה בגינם ולא להתעלם מהוראות הדין.

עירית תל אביב לא ויתרה והגישה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בפני בית המשפט העליון.

טענות הצדדים במסגרת הערעור בעליון

העירייה טענה שמשמעותה המעשית של החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את העיקול שהיא הטילה לצורך גביית החובות החדשים שיצר החייב, היא שחייב בהליך פשיטת רגל שקיבל הפטר מותנה רשאי להמשיך ולצבור חובות ארנונה ללא מגבלת זמן וזאת מבלי שהיא תוכל לפעול על מנת לעצור את יצירתם, לצמצמם או לגבותם.

בנוסף, החלטה זו נוגדת את פקודת פשיטת הרגל, מאחר שעיכוב הליכים בהליך פשיטת רגל אינו חל על חובות שאינם ברי תביעה, כגון חובות חדשים שהחייב יוצר לאחר מתן צו הכינוס.

הן הכנ"ר והן הנאמן התנגדו לעמדת העירייה. הכנ"ר טען שברגע שנפתח הליך קולקטיבי בעניינו של חייב, אין לאפשר ניהול הליכי גבייה פרטניים נגדו וזאת בין אם מדובר בהליכי גבייה פרטניים בגין חוב בר-תביעה ובין אם מדובר בהליכי גבייה בגין חוב חדש שנוצר לאחר צו הכינוס.

סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי משניתן צו כינוס: "לא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים". מתן אפשרות לנושה בעל חוב חדש לנקוט הליכי גבייה כנגד החייב, תביא להעדפת הנושה המאוחר על פני הנושים הקודמים ללא כל בסיס.

הנאמן טען שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה מונעת מהעירייה לגבות חובות חדשים שיוצר החייב, אלא רק קובעת שהיא צריכה לבקש מבית המשפט לאשר לה לנהל הליכי גביה נגד החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל ואין לתת לה עדיפות על יתר הנושים.

החלטה: נושה בעל חוב חדש חייב לבקש אישור לניהול הליכי גביה בגינו

בית המשפט העליון קבע שמבחינה עיונית, נושה בעל חוב חדש של חייב בפשיטת רגל שנוצר לאחר מתן צו הכינוס, שהנו חוב שאינו בר תביעה, אינו מנוע מלנקוט בהליכי גביה כנגד החייב וזאת מאחר שעיכוב ההליכים שחל לאחר מתן צו הכינוס אכן מתייחס לחובות ברי תביעה בלבד, כך לפי הפסיקה.

יחד עם זאת, מבחינה מעשית, אותו נושה יתקל בקושי לגבות בפועל את החוב החדש וזאת מאחר שכל נכסי החייב מוקנים לנאמן ממועד מתן צו הכינוס ועד למתן ההפטר.

לפיכך, נושה בעל חוב חדש, שאינו בר תביעה, יצטרך להצטייד מראש באישור בית משפט של פשיטת רגל על מנת לנקוט בהליכי גביה בגינו לגבי הנכסים העודפים של החייב קרי, הנכסים שעולים על חובותיו.

בית המשפט העליון הסביר שהעובדה שחייב נמצא בהליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל, אין פירושה בהכרח שאין לו נכסים עודפים, זאת מאחר שהוראות פקודת פשיטת הרגל אינן דורשות שהחייב יהיה חדל פירעון לצורך פתיחת הליכי פשיטת רגל כנגדו על ידי נושה, בניגוד לחוק חדלות פירעון החדש, אלא שהוא רק ביצע מעשה פשיטת רגל.

לפיכך, אם לחייב יש נכסים עודפים, יוכל נושה בעל חוב חדש, שאינו בר תביעה, להיפרע מהם מחוץ להליך פשיטת הרגל ולשם כך יהיה על הנאמן לשחרר אותם לטובת הנושה.

אולם, מאחר שהנושה אינו יכול לדעת האם לחייב יש אכן נכסים עודפים או לאו, יהיה עליו לבקש לשם כך את אישור בית המשפט שבו מתנהל תיק פשיטת הרגל של החייב, שהנו האכסניה הטבעית לדון בשאלה זו, מאחר שההליכים בקשר לכלל מסת נכסי החייב מתבררים בו.

לסיכום נקבע שגם אם נושה בעל חוב חדש, שאינו בר תביעה, רשאי לנקוט בהליכי גבייה נגד החייב בפשיטת רגל, אזי אין מקום לנקוט הליכי גביה על נכסי החייב, שמוקנים לנאמן, ללא קבלת אישור בית המשפט שניתן לגבות את החוב מנכסים עודפים.

קריאה נוספת: האם מותר לנקוט הליכים לגבי חוב שנוצר לאחר הכניסה לפשיטת הרגל?