ביטול הגבלות בהוצל''פ - תקדים של ביהמ''ש העליון

סעיף 19א(א) פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980, מקנה לחייב בהליכי פש"ר את הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לאשר הסדר עם נושיו, זאת אף בטרם ניתן כנגדו צו כינוס.

סעיף 19א(ג) לפקודה קובע כי ביהמ"ש רשאי לאשר את הסדר הנושים אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות 30% מכל חוב לא מובטח ובר תביעה, כאשר סעיף 19(ה) לפקודה קובע כי במידה והסדר זה אושר, אזי ככלל, יחולו עליו אותן הוראות הפקודה שחלות על הסדר נושים שאושר לאחר מתן צו כינוס.

אחת השאלות שהתעוררה בפסיקה בהקשר זה הייתה האם יש לבטל אוטומטית הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצל"פ, כאשר החייב מגיש בקשה לערוך הסדר נושים במסגרת הליכי פש"ר לפני שניתן לו צו כינוס, לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל. 

הגבלות ההוצל"פ הנן הגבלות אשר מוטלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, בהתאם לפרק ו1 לחוק ההוצל"פ. 

הגבלות אלו חלות על קבלת דרכון, יציאה מהארץ, החזקת רשיון נהיגה, הגדרת החייב כלקוח מוגבל בבנק, שימוש בכרטיס אשראי, ייסוד תאגיד או עניין בתאגיד. 

הגבלות אלו נמסרות עם מתן צו כינוס כנגד החייב, אולם תחתן ניתנות כלפי החייב הגבלות דומות מכח סעיף 42א לפקודת הפש"ר, למעט ההגבלה על רשיון הנהיגה.  

המדובר היה בשאלה שטרם נדונה והוכרעה בהלכה מנחה מטעם ביהמ"ש העליון, לעומת בתי המשפט המחוזיים שדנו בה נתנו החלטות שונות לגביה. 

אולם, מצב זה השתנה לאחרונה עת ביום 7.11.2016 ניתן פסק דין  תקדימי ומנחה בעניין זה ע"י ביהמ"ש העליון במסגרת הליך רע"א 5500/16 עבאס נ' הכנ"ר. 

פסק הדין קבע כי הגשת הצעת הסדר לפי סעיף 19א לפקודה אינה מחייבת אוטומטית ביטול הגבלות שהוטלו על המציע במסגרת ההוצל"פ, כאשר יש לבחון כל עניין לגופו, בהתאם למתווה שיקול דעת שפורט בפסק הדין.

ביהמ"ש העליון הבהיר בתחילה כי יש להבדיל בין הסרת מגבלות הוצל"פ על חייב בהליכי פש"ר לפני מתן צו הכינוס, לבין הסרתן לאחר מתן צו הכינוס, זאת לאור המטרות השונות של הליכי ההוצל"פ והליכי הפש"ר, כמו כן לאור המטרות השונות של ההגבלות שמוטלות במסגרת הליכי ההוצל"פ לעומת ההגבלות שמוטלות במסגרת הליכי הפש"ר לאחר מתן צו הכינוס. 

מטרת הליכי ההוצל"פ הנה לסייע לזוכים לממש באופן יעיל את זכייתם ולגבות את חובם, תוך דאגה גם לצרכיו הבסיסיים של החייב. 

לעומת זאת, הליכי פשיטת רגל מתבצעים כאשר לחייב אין די נכסים כדי לשלם את חובותיו, על כן מטרת הליכי הפש"ר הנה לכנס את נכסי החייב ולחלקם בין כלל נושיו בדרך היעילה והשווה ביותר, כמו כן לתת לחייב חדל-פירעון אפשרות לקבל הפטר ולפתוח דף חדש.

מטרת ההגבלות המוטלות על חייב במסגרת הליכי ההוצל"פ הנה להביא למימוש פסק הדין, בין היתר באמצעות הטלת לחץ על החייב לשלם את חובו. 

לעומת זאת, מטרת ההגבלות המוטלות על החייב במסגרת הליכי הפש"ר לאחר מתן צו הכינוס, כאמור בסעיף 42א לפקודה, הנה למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל. 

לפיכך, אין טעם להטיל על חייב שניתן נגדו צו כינוס הגבלות שמטרתן אכיפת תשלום החוב, שכן משניתן צו כינוס נגד החייב, נכסיו אינם עוד ברשותו והוא אינו רשאי כלל לפרוע בעצמו את חובו.

לאור מכלול טעמים אלו נפסק כי אין טעם בהותרת ההגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל על כנן, שעה שהוא נכנס לחסות תחת כנפי הליכי פשיטת הרגל.

כמו כן, יש הבדל בין הסדר נושים שנערך לפני מתן צו כינוס לפי סעיף 19א לפקודה, לבין הסדר נושים שנערך לאחר שניתן צו הכינוס. 

שכן, כאשר ניתן צו כינוס, חל סעיף 20(א) לפקודה בדבר עיכוב אוטומטי של כל ההליכים כנגד החייב. 

לעומת זאת, כאשר חל הסדר נושים לפני שניתן צו כינוס, אין עיכוב הליכים אוטומטי והדבר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש. 

ממילא, גם הגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליכים ההוצל"פ נותרות בתוקפן. 

כאשר מוגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל או לביטול מגבלות שהוטלו במסגרתם, מוטלים על הכף שני אינטרסים נוגדים. 

מצד אחד, הותרת הליכי הוצאה לפועל על כנן עלולה לפגוע ביכולתו של החייב להוציא את ההסדר המוצע אל הפועל, כמו כן לפגוע במוטיבציה של החייב להגיע להסדר עם נושיו. 

מצד שני, קיים חשש לניצול לרעה של הליך ההסדר מאחר שיתכן מצב ובו חייב המעוניין להימלט מהליכי ההוצל"פ המתנהלים נגדו, יגיש הצעת סרק שמטרתה להסיר מעליו ולו באופן זמני, את הלחץ המופעל באמצעות הליכי ההוצל"פ.

לגבי חלק מן ההגבלות המוטלת בהליך הוצאה לפועל, עלולה התוצאה להיות חמורה אף יותר: כך הוא למשל כאשר מדובר בצו עיכוב יציאה מן הארץ, שבאמצעות ביטולו עלול החייב להימלט לחלוטין מתשלום חובותיו, או ביטול עיקולים שונים שיאפשרו לחייב להבריח את נכסיו.

חששות אלו אינם קיימים כאשר ניתן צו כינוס, שאז מוקנים נכסיו של החייב לנאמן, בד בבד עם הטלת מגבלות חלופיות עליו לפי סעיף 42א לפקודה.

לפיכך, כאשר בית המשפט דן בבקשה לביטול הגבלות שהוטלו בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שהוגשה בקשה לאישור הסדר נושים לפני מתן צו כינוס, עליו להבדיל בין סוגי ההגבלות:

(א) לגבי הגבלות שמטרתן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובותיו כגון הגבלת שימוש ברשיון נהיגה, פתיחת חשבון בנק ללא מסגרת אשראי ושימוש בכרטיס אשראי עם חיוב מיידי - הנטייה תהיה לבטלן עם תחילתו של הליך ההסדר. 

(ב) לגבי הגבלות שמטרתן שמירה על האינטרסים הקנייניים של הנושים, באמצעות הגבלת יכולתו של החייב להשתמט מחובותיו, להבריח נכסיו או ליצור חובות חדשים -  הנטיה תהא, בהעדר נימוק משכנע כי הדבר נצרך ביותר, להותירן על כנן או לבטלן באופן מידתי בלבד, כאשר כל עניין נדון לפי נסיבותיו. 

כמו כן, יש לקחת בחשבון גם את עיתוי הגשת הבקשה להסרת מגבלות ההוצל"פ, זאת כמפורט להלן:

(א) לגבי בקשה המוגשת יחד עם הגשת הצעת ההסדר - כל עוד לא אושר ההסדר כדין ע"י הנושים ובית המשפט, פוחתת ההצדקה לביטול ההגבלות.

בשלב זה, בית המשפט יכול לשקול את הסיכויים הלכאוריים לכך שההסדר יאושר, בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

(ב) לגבי בקשה המוגשת לאחר שאושר ההסדר - לאחר שאושר ההסדר, קיימת חשיבות רבה לאפשר לחייב להוציאו אל הפועל.

בד"כ בשלב זה, אין הצדקה להותיר על כנן הגבלות המהוות אמצעי לחץ על החייב, כאשר יש לחתור לכך שגם הגבלות אחרות לא תפגענה בסיכויי ההסדר, יחד עם החובה לשמור על האינטרסים של הנושים למקרה שההסדר לא יתממש.

עוד יש לציין כי לבית המשפט מרחב של שיקול דעת באשר לעיתוי הסרת המגבלות והיקף הסרתן. 

לגבי הגבלת חייב מלשאת רישיון נהיגה, נקבע כי מטרתה הנה לגרום לו לשלם את חובו.

כשם שמטרה זו אינה רלוונטית שעה שהחייב נכנס תחת העול של הליך פשיטת הרגל, כך היא אינה רלוונטית כאשר החייב פותח בהליך הסדר.

לאחר אישורו של ההסדר, הותרת הגבלה זו על כנה תהיה מוצדקת רק בנסיבות חריגות שבחריגות.

גם כאשר ההסדר טרם אושר תהיה הנטייה לאשר את ביטולה של הגבלה זו שאינה פוגעת באופן ישיר בזכויות הנושים, כל עוד בית המשפט אינו סבור כי ההצעה היא הצעת סרק בעלמא, או שהותרת ההגבלה תועיל לדרבון החייב לביצוע ההסדר.

שכן, ההגבלה על נשיאת רישיון נהיגה היא הגבלה חריפה ביותר על אורח החיים וככלל, הותרתה על כנה על אף רצונו של חייב לפתוח בהליך הסדר עלולה לשמש תמריץ שלילי ולהפחית את המוטיבציה לפתוח בהליך זה.

לפיכך, יש הצדקה להקל על החייב לפנות להליך ההסדר, כל עוד הדבר לא יפגע בנושים פגיעה של ממש.

לגבי ההגבלה על ניהול חשבון בנק נקבע כי יש לה 2 מטרות: הן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובו והן דאגה לאינטרסים של הנושים.

שכן, חייב המנהל חשבון בנק או שיש ברשותו כרטיס חיוב, יכול להיכנס ליתרת חובה ובכך להגדיל את סך חובותיו ולפגוע בנושים הקיימים.

לאור זאת, מובן כי עם מתן צו כינוס מוטלות הגבלות אלו על החייב מכוח סעיף 42א(א)-(ב) לפקודה.

יחד עם זאת, ניתן לנהל חשבון בנק ולהחזיק בכרטיס חיוב באופן שאינו מאפשר יצירת חובות חדשים.

הדבר מתאפשר כאשר החשבון הוא ללא מסגרת אשראי וכרטיס הבנק הוא מסוג של חיוב מיידי המכונה דביט, כמו כן במידה שהוראות קבע במסגרת החשבון יכובדו רק בתנאי שקיימת יתרה מספקת בחשבון.

הגבלת החייב מלנהל חשבון בנק באופן זה אינה מיועדת אלא לאלצו לשלם את חובותיו.

לפיכך, בדומה לאמור לעיל בנוגע למגבלות על החזקת רישיון נהיגה, הכלל הוא שיש לאפשר לחייב המעוניין להיכנס להליך של הסדר לנהל חשבון בנק באופן האמור.

אולם, לגבי עיקולים שהוטלו על נכסי החייב ובכלל זה על משכורתו, המצב הנו שונה.

ביטולם של העיקולים עלול לפגוע ביכולתם של הנושים לממש את זכייתם במקרה שההסדר לא יצלח.

לא למותר לציין כי עיקולים שהוטלו בהליכי הוצאה לפועל אינם בטלים מאליהם גם כאשר ניתן צו כינוס, כאשר יש צורך בהחלטה שיפוטית לעניין זה.

משכך, יש לנקוט במשנה זהירות שעה שמבוקש לבטל עיקולים שהוטלו, כאשר ההצעה רק מועלית וטרם זכתה לאישור הנושים.

בהקשר זה יש לוודא בכל מקרה כי הנושה אשר בגינו הוטל העיקול נכלל ברשימת הנושים שעמם נערך ההסדר.

מעבר לכך, ככלל, יש להמתין עם ביטולם של עיקולים לשלב אישור ההסדר, אלא אם החייב מצביע על הצדקה מיוחדת להורות על ביטול העיקולים כבר בשלב ראשוני, כאשר נחה דעתו של בית המשפט כי אינטרס הנושים אינו נפגע במידה משמעותית.