נכסי קופת הנשייה לפי סעיף 216 לחוק

נכסי קופת הנשייה הנם הלכה למעשה כלל נכסי החייב שישמשו לפירעון חובותיו במסגרת הליכי חדלות הפירעון.

כאשר מדובר בחייב שהוא תאגיד, קובע סעיף 25(א)(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 כי עם מתן צו לפתיחת הליכים לגביו, יעמדו נכסי קופת הנשייה של התאגיד אך ורק לפירעון חובות העבר שלו והוצאות הליכי חדלות הפירעון שלו.

לגבי חייב שהנו יחיד, קיימת הוראה מקבילה בסעיף 121(1) לחוק, אשר קובע כי נכסי קופת הנשייה שלו יעמדו אף הם אך ורק לפירעון חובות העבר והוצאות הליכי חדלות הפירעון שלו.

סעיף 216 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 קובע מהם הנכסים שייכללו בקופת הנשייה של החייב ואשר מהם ייפרעו חובות נושיו.

גם סעיף זה מבדיל בין נכסי קופת נשיה של חייב שהוא תאגיד, לבין נכסי קופת נשיה של חייב שהוא אדם פרטי, וזאת כמפורט להלן.

נכסי קופת הנשייה של חייב שהנו תאגיד

לגבי נכסי קופת הנשייה של חייב שהוא תאגיד, קובע סעיף 216(1) לחוק כי יש להבדיל בין שני המקרים הבאים:

• במידה והליכי חדלות הפרעון של ההליך יסתיימו בחיסולו של התאגיד – תכלול קופת הנשייה שלו כל נכס של התאגיד במועד מתן הצו לפתיחת הליכים וכן כל נכס שיוקנה לתאגיד עד למועד חיסולו.
• במידה והליכי חדלות הפרעון של ההליך יסתיימו באישור תוכנית לשיקום כלכלי של התאגיד - הקופה תכלול כל נכס של התאגיד בהתאם להוראות התכנית. כלומר, החוק איננו קובע הוראה מפורשת לגבי נכסי קופת הנשייה במקרה כזה, אלא הם יוגדרו בהתאם להוראות התכנית לשיקום כלכלי שעליה הסכימו הצדדים לתכנית.

נכסי קופת הנשייה של חייב שהנו אדם פרטי

סעיף 216(ב) לחוק קובע קופת הנשייה של חייב שהנו אדם פרטי תכלול כל נכס שהיה ליחיד במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, כל נכס שיוקנה לו עד למתן צו לשיקום כלכלי וכן כל נכס הנכלל בנכסי קופת הנשייה בהתאם לצו לשיקום כלכלי.

במקביל, סעיף 217 לחוק קובע כי שני סוגים של נכסים אשר לא ייכללו בקופת הנשיה של חייב שהינו יחיד:

• נכסים שמופיעים בתוספת השניה לחוק. הנכסים המופיעים בתוספת השניה לחוק הנם הנכסים הנדרשים לחייב שהוא יחיד לצורכי מחייתו הבסיסיים, או כאלה שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה שתיגרם בשלה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו.
• זכויות לגמלה שהיחיד זכאי לה, אשר חלות עליהן הוראות סעיף 303 או 311 לחוק הביטוח הלאומי, הוראה בחיקוק אחר המחילה את הסעיפים האמורים, או קובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בהם. מדובר בזכויות שאינן ניתנות להעברה או להקניה, בשל התכליות החברתיות שבבסיסו.

כפי שניתן להבין, סעיף 217 לחוק נועד לשמור על כבודו של החייב ולהשאיר בידיו את הנדרש לו לצורכי מחייתו בהווה ובעתיד.

סעיף זה וכן התוספת השנייה לחוק מבוססים על סעיף 86 לפקודת פשיטת הרגל.

נכס של חייב שנתפס בהליך גביה שטרם הושלם לפני מתן הצו לפתיחת הליכים

כאשר מדובר בנכס של החייב שנתפס במסגרת הליך גבייה, אך הליך הגבייה טרם הושלם במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, כלומר שבמועד מתן הצו טרם התקבלה בידי הנושה התמורה בעד מכירת הנכס - הנכס עדיין ייכלל בקופת הנשייה של החייב, ולא יעבור לידי הנושה.

כך עולה מסעיף 218 לחוק, אשר מורה לפעול כך:

• אם הנכס טרם נמכר לפני מתן הצו לפתיחת הליכים - יכלל הנכס בנכסי קופת הנשייה, וההוצאות שהוצאו לתפיסתו ומכירתו יהיו בגדר שעבוד ראשון על הנכס.
• אם הנכס כבר נמכר לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, אך התמורה שהתקבלה ממכירתו עבורו טרם הועברה לידי הנושה  - תיכלל התמורה, לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו לתפיסתו ולמכירתו, בנכסי קופת הנשייה.

ככלל, אחת התוצאות של מתן צו לפתיחת הליכים לגבי חייב הנה הקפאת כל ההליכים כנגדו.

סעיפים 29(1) ו-121(3) לחוק קובעים כי הקפאת ההליכים כנגד החייב תחול גם על הליכי גבייה כנגד נכסים של החייב שטרם הושלמו לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, וכי השלמת הליכי הגבייה מתבטאת בקבלת הנושה את כספי התמורה עבור מכירת הנכסים של החייב.  

לפיכך, סעיף 218 לחוק משלים את עניין הליכי הגבייה נגד נכסים של החייב, באופן שקובע כיצד יש לנהוג במקרה בו הנכס כבר נתפס, אך הליך הגבייה טרם הושלם לפני הקפאת ההליכים, שחלה כאמור עם מתן הצו לפתיחת הליכים.

סעיף זה מבוסס על סעיפים 92 ו-93 לפקודת פשיטת הרגל.