עיקול יתרת מסגרת אשראי בלתי מנוצלת
מסגרת אשראי בחשבון בנק הינה היקף משיכת הכספים ביתר, שהבנק מאפשר ללקוח לבצע כאשר החשבון שלו נמצא ביתרה שלילית / אוברדראפט.
מדובר למעשה בסוג של הלוואה שהבנק נותן ללקוח אשר העמיד בטוחות נאותות בגינה לרשות הבנק. מטבע הדברים, היקף מסגרת האשראי משתנה מלקוח ללקוח, בהתאם לנסיבות המקרה, ולמוסכם בינו לבין הבנק.
במסגרת
הליך ע"א 1507/11 בנק המזרחי-טפחות בע"מ נ' אלבס, דן ביהמ"ש העליון בשאלה האם ניתן
להטיל עיקול על היתרה הבלתי מנוצלת של מסגרת האשראי בחשבון הבנק שהוסכם עליה בין הלקוח לבין הבנק.
כמו לדוגמא, במצב בו ניתנה ללקוח מסגרת אשראי בהיקף של 500,000 ₪, מתוכה ניצל הלקוח 300,000 ₪, לכאורה, נותרה יתרה בלתי מנוצלת של אשראי בהיקף של 200,000 ₪.
עם זאת, יובהר כי משמעות
עיקול חשבון הבנק, הינה למעשה עיקול עד לגובה הבטוחות שהלקוח העמיד לטובת הבנק, לצורך מתן אותו אשראי.
ביהמ"ש המחוזי, אשר דן בתיק בגלגולו הראשון, קבע כי ניתן לעקל יתרת מסגרת אשראי בלתי מנוצלת עד לגובה הבטוחות שהלקוח העמיד לטובת הבנק לצורך מתן האשראי, זאת למרות העיקרון הכללי שלפיו ציפייה בלבד להיווצרותה של זכות בעתיד אינה ניתנת לעיקול, כאמור
בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ.
לדבריו, זכות הלקוח למשיכת יתר עד לגובה אותם הבטוחות היא זכות חוזית עתידית ודאית, וכי כאשר קיימת הסתברות גבוהה למימושה של זכות בעלת משקל כלכלי בעתיד, ניתן להורות על עיקולה גם טרם התגבשותה.
בנק המזרחי הגיש ערעור על פסק דין זה בפני ביהמ"ש העליון, אשר קיבל אותו, בקובעו כי לא ניתן לעקל מסגרת אשראי בלתי מנוצלת.
ביהמ"ש העליון הבהיר כי בגדר הנכסים הניתנים לעיקול, ניתן לעקל לא רק זכות קיימת אלא גם זכות עתידית, כולל זכות חוזית העומדת לנתבע ביחסיו עם המחזיק על-פי חוזה שנערך ביניהם, וכי היא ניתנת לעיקול אף אם המועד למימושה טרם הגיע, ובלבד שהתגבשה במועד הטלת העיקול, וזאת זאת להבדיל מ-'תקווה' או 'ציפייה' או 'סיכוי' בלבד שאינם ניתנים לעיקול.
כלומר, ניתן לעקל גם זכות חוזית עתידית,
לדוגמה זכויות עתידיות על קניין רוחני, שהתגבשה במועד הטלת העיקול.
אולם, יחד עם זאת, לא ניתן לעקל כל זכות חוזית שהיא. קיימות גם זכויות חוזיות שאינן
ברות תביעה בשל מאפייניהן הייחודיים, כזו הינה הזכות לקבלת מסגרת אשראי.
ביהמ"ש העליון הבהיר בתחילה, בניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי, כי זכותו החוזית של לקוח לקבל מתאגיד בנקאי אשראי בסכום נתון, הינה זכות קיימת ולא זכות עתידית, מאחר ומדובר בזכות מוגדרת ומגובשת שהלקוח יכול לממשה בכל עת, בהתאם לתנאי ההסכם.
אולם, מדובר בזכות חוזית אשר על פי מאפייניה איננה ניתנת לעיקול, וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים:
ראשית, היחסים שבין הלקוח לבין הבנק הינם יחסים של לווה-מלווה, במובן זה שיתרת זכות בחשבונו של הלקוח הינה בגדר הלוואה של הלקוח לבנק, ואילו יתרת חובה בחשבונו הינה בגדר הלוואה של הבנק ללקוח.
כלומר, כאשר לקוח מנצל את זכותו לקבלת אשראי ולמשיכת כספים ביתרת חובה מחשבונו, הכספים העומדים לרשותו הינם למעשה בגדר חוב שהוא חב לבנק.
לפיכך, מצב שבו מעקלים כספים שהינם בגדר כספי חוב המגיעים לבנק, ומעבירים אותם
לנושה, כאשר החובה להשיבם לבנק תיוותר עדיין על כתפיו של הלקוח, נוצרת תוצאה הנוגדת את עקרונות דיני העיקול, מאחר שהיא תעמיד את המעקל במצב טוב מזה של החייב, וזאת בניגוד להלכה אשר קובעת כי המעקל אינו יכול להשיג זכויות טובות מאלו שעומדות לחייב.
שנית, קושי נוסף בהטלת עיקול על הזכות לקבלת אשראי נובע מן הסממנים האישיים המאפיינים זכות זו אשר שוללים את עבירותה, וכן בשל הפגיעה המהותית בחופש ההתקשרות בהסכמי אשראי, מאחר שהעיקול גורם לשינוי מהותו ותוכנו של הסכם מסגרת האשראי, וזאת הן מנקודת המבט של הלקוח והן
מנקודת המבט של הבנק.
מנקודת המבט של הלקוח, הטלת עיקול על יתרת האשראי הבלתי מנוצלת, שוללת ממנו את זכות ההחלטה והבחירה האם ומתי ליטול אשראי מהבנק ובאיזה סכום, וכופה עליו במועד הטלת העיקול ושלא מרצונו נטילת אשראי בגובה היתרה הבלתי מנוצלת.
מנקודת המבט של הבנק, הטלת עיקול על יתרת האשראי הבלתי מנוצלת מביאה לכך שהבנק מוצא את עצמו, בדיעבד, מחויב בכפייה למתן אשראי בניגוד גמור למטרה שבגינה הוא הסכים מלכתחילה לתת את האשראי.
שכן, אין דין העמדת אשראי לצורך הקמת עסק או לצורך פירעון תשלומים שוטפים של הלקוח במסגרת עסקיו, כדין העמדת אשראי לצורך פירעון חובותיו של הלקוח לנושיו, זאת הן מבחינת נכונותו הראשונית של הבנק להעמיד את האשראי, והן מבחינת תמחור האשראי והיקפו.
שלישית, הטלת עיקול על היתרה הבלתי מנוצלת של האשראי בחשבון הלקוח לא רק משבשת באחת את מערך היחסים שבין הבנק והלקוח, אלא גם אינה מאפשרת לבנק להעמיד ללקוח אשראי נוסף כלשהו.
היא אף תוליך את הבנק אל המסקנה כי עליו לפעול באופן מידי למימוש הבטוחות שבידיו, על מנת שמלוא סכום האשראי שנוצל כתוצאה מהטלת העיקול הזמני, לא יוסיף
ויצבור ריבית.
זאת על מנת שלא להיחשף לסיכון כי הבטוחות שבידיו לא יכסו בסופו של יום את החוב שילך ויצטבר בחשבון, במהלך התקופה שאורכה כאורך הזמן שיידרש לניהול ההליכים המשפטיים במסגרתם הוטל
העיקול הזמני.
כלומר, הטלת עיקול זמני על היתרה הבלתי מנוצלת של האשראי, משבשת ללא תקנה את מערכת היחסים החוזית שבין הבנק ללקוח, שוללת מן הלקוח את האפשרות להמשיך ולקבל אשראי, ומעמידה אותו בסיכון ממשי ומיידי למימוש הבטוחות שבידי הבנק ולקריסה כלכלית ועסקית, כל זאת עוד בטרם נקבעה כלל זכותו של המעקל לקבלת סכום כלשהו מידי החייב.
בנסיבות אלו, אין מקום להטלת עיקול זמני, אשר ממחיש ביתר שאת את הבעייתיות הטמונה בעובדה, לפיה המדובר בעיקול אשר מפר את האיזון שיש לקיימו בין זכויות הצדדים, בטרם הוכיח המעקל את טענותיו.
רצונו של התובע מכוח חוב פסוק, לשים ידו על נכסים של החייב על מנת להיפרע מהם את חובו, הינו רצון ברור ומובן.
אך כפי שכבר צוין, לא כל זכות חוזית ניתנת לעיקול. לעומת זאת, אין מניעה להטלת עיקול על נכסים ששועבדו כבר לטובת הבנק להבטחת פרעון חובות הלקוח, אם כי ניתן יהיה להיפרע מתוכם רק סכום העודף אשר יוותר, אם יוותר, לאחר סילוק החוב לבנק שהינו הנושה המובטח.
לפיכך, כאשר מדובר במעקל אשר אין בידיו
שעבוד על נכסי החייב, אזי באפשרותו להטיל עיקול על הנכסים המשועבדים לטובת הבנק או לטובת נושים מובטחים אחרים, על מנת לנסות ולהיפרע מתוכם בבוא היום, את סכומי העודף כאמור.
בהתאם לאמור לעיל, הוחלט כי אין לאשר את העיקול הזמני שהוטל על היתרה הבלתי מנוצלת של האשראי בחשבון הבנק של החייב.
הוטל עליך עיקול בחשבון הבנק? לשיחה עם עורך דין חייג/י: 072-334-1001
