ביום 5.3.2018 אישרה מליאת הכנסת באופן סופי,בקריאה שניה ושלישית, את חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018. החוק אושר בתמיכה פה אחד של 35 ח"כים, ללא מתנגדים וללא נמנעים.
תזכיר החוק הוצג לראשונה על ידי משרד המשפטים בחודש אוגוסט 2015, החוק נחקק ביוזמת הממשלה, הונח על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה במרץ 2016 והובא למליאת הכנסת לאישורו הסופי כעבור כשנתיים וזאת לאחר שוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה בו ממושכות במשך 32 דיונים.
החוק צפוי להכנס לתוק, החל מחודש ספטמבר 2019 ובסקירה שלפניך מסביר עורך הדין ליאור כספי את עיקרי החוק וחשיבותו הרבה.
החוק החדש הינו חוק תקדימי אשר מחולל רפורמה, מהפיכה של ממש, בדיני חדלות הפירעון בארץ.
מטרת הרפורמה הינה לתקן את המצב הקיים בכל הקשור לדיני חדלות פרעון ולהביא לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית שתיתן מענה לצרכי הנושים, החייבים והמשק בכללותו, וכן תממש ערכים חברתיים.
בנוסף, הרפורמה גם מבקשת ליצור קודיפיקציה ולהסדיר תחת מסגרת אחת את כל דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים וכן לערוך שינוי מבני ברשויות האמונות על יישום הדינים הללו: בתי המשפט, הכונס הרשמי ורשות האכיפה והגבייה.
כתוצאה מכך, החוק מאחד תחת קורת גג אחת חלק נכבד מהדינים, ההליכים והסמכויות של הרשויות שעוסקים בחדלות פירעון.
בכך החוק מתקן את המצב הקודם, אשר הסדיר את דיני חדלות הפירעון בארץ במסגרת שני חיקוקים נפרדים אשר מבוססים על פקודות מנדטוריות מיושנות: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 – שחלה על יחידים חדלי פרעון ופקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 – שחלה על תאגידים חדלי פירעון.
זו גם אחת הסיבות לאורכו של החוק, אשר מכיל כ-380 סעיפים וזאת על מנת לכסות את כל רוחב היריעה שהוא מקיף.
החוק החדש מבטל כליל את פקודת פשיטת הרגל וכן את הסעיפים הרלוונטיים בפקודת החברות.
בנוסף, החוק גם מבטל, מתקן ומוסיף סעיפים שונים בשורה של חוקים שונים, לרבות חוק ההוצאה לפועל, חוק החברות, פקודת האגודות השיתופיות, חוק הגנת השכר, חוק הביטוח הלאומי ועוד.
מטרת החוק הנה להסדיר את פרעון חובותיהם של חייבים חדלי פירעון, יחידים ותאגידים, באופן שיביא לשיקומם הכלכלי, ישיא את שיעור החוב שייפרע לידי נושיהם, ויקיים הליכי גבייה השומרים על כבודם. כך קובע סעיף 1 לחוק.
החוק מבטא גישה חדשה שמגשימה ערכים חברתיים מובהקים, באופן לפיו היא מגדירה את שיקומו הכלכלי של החייב כמטרה מרכזית של החוק, וזאת בעוד שמטרתו המרכזית של הדין הקודם היתה הגנת האינטרסים של הנושים ומיקסום הליכי הגביה.
מדובר במעבר מגישה שמטילה על החייב סטיגמה חברתית-כלכלית ורואה בו כ-"פושע שיש להעניש" לגישה שמכירה בכך שלא כל היקלעות למשבר כלכלי וחובות כספיים הנה בהכרח תוצאה של רמאות או חוסר אחריות כלכלית, אלא לעיתים הדבר נובע מכורח נסיבות החיים, או בשל טעויות שהחייב עשה בתום לב.
בהתאם לכך, גישה זו שואפת בעיקרה לשקם כלכלית את החייב, תוך הקפדה שהליכי הגבייה של חובותיו יתנהלו תוך שמירת כבודו, ומבלי להשפילו ולדכאו.
גם בתחום חדלות הפירעון של תאגידים, החוק מבקש להעדיף את שיקום התאגיד כאשר הדבר ניתן, דבר שגם יאפשר לשמר כמה שיותר מקומות עבודה.
גישת החוק החדשה נובעת גם מההבנה לפיה שיקומו הכלכלי של החייב משרת למעשה לא רק את טובתו שלו, אלא גם את טובת הנושים וכן את טובת כלל החברה בארץ.
מצד אחד, החוק שואף להוציא את החייב מהשפל הכלכלי שבו הוא נמצא, לאפשר לו לעמוד על רגליו באופן עצמאי ולהשתלב מחדש במרקם החיים הכלכליים בחברה.
מצד שני, בכך גם נמנע מצב שבו החייב הופך לנטל על החברה ונאלץ להיתמך על ידה במסגרת שירותי הסעד והרווחה שלה. על כן, לא בכדי החוק איננו נקרא "חוק חדלות פרעון" כי אם "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי".
יחד עם זאת, החוק גם איננו מוותר על ההתייחסות המחמירה למי שהגיע למצב של חדלות פירעון בשל רמאות וחוסר תום לב, או מי שנוהג בחוסר תום לב ומנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל עצמם.
להלן חלק מחידושיו העיקריים של החוק:
הגדרת חדלות פירעון - החוק החדש מגדיר חדלות פירעון כך: "חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו".
בכך התקבלה דרישת השופטים לפיה הגדרת חדלות הפירעון לא תהיה תזרימית בלבד, קרי, יכולת מיידית לשלם חובות, אלא גם מאזנית, קרי, היחס בין ההתחייבויות לנכסים שבידי החייב.
שינוי סדר הפירעון - החוק משנה את סדר פירעון חובותיו של החייב לנושיו מתוך קופת נכסיו וזאת באופן שנועד לחזק את מעמד נושיו הקטנים, הלא מובטחים, שהנם בדרך כלל ספקים ולקוחות של החייב.
ראשית, החוק מצמצם את הקדימות בפירעון החובות מתוך קופת נכסי החייב שניתנת כיום לנושים החזקים, כלומר, רשויות המדינה והבנקים, לטובת הנושים הקטנים.
במסגרת ההסדר החדש, המדינה מוותרת על דין הקדימה שלה לגבי רוב החובות כלפיה. הנהנים העיקריים מוויתור זה בעלי השיעבוד הצף, שעומדים אחרי המדינה בסדר הנשיה, שרובם ככולם הנם הבנקים, מאחר שהם יקבלו יותר כסף בשל חובות שמובטחים בשעבוד הצף שלהם.
בתמורה לכך הסכימו הבנקים להעביר 25% מהחובות כלפיהם שמובטחים בשעבוד הצף למעמד של חוב רגיל שאינו חוב מובטח.
הסדר זה אמור להגדיל את חלקם של הנושים הקטנים, הלא מובטחים. שכן, צמצום הזכויות בדין קדימה של המדינה והבנקים, שהינם הראשונים להיפרע מקופת נכסי החייב, מגדיל כפועל יוצא את יתרת קופת נכסי החייב שממנה יוכלו הנושים הקטנים להיפרע.
שנית, החוק מעניק לנושים הקטנים הסדר טוב יותר לגבי היקף הריבית על החובות, באופן שנועד לצמצם את הפערים בין הנושים הקטנים לבין הנושים הגדולים, כמו הבנקים, שמקבלים ריבית גבוהה על חובותיהם.
הגבלת משך הליכי פשיטת הרגל והכללת הליך ההפטר כחלק מובנה בהם - המימוש המובהק ביותר של הגישה השיקומית מתבטא בהכנסת כל החייבים היחידים לתהליך תשלום ושיקום אשר מוגבל בזמן למשך ארבע שנים בלבד, ואשר אמור להסתיים בהליך הפטר, כלומר, קבלת פטור מתשלום יתרת החובות שאין ביכולתו לפרוע.
בכך מבקש החוק לשים קץ למצב שבו אנשים נתקעים במשך שנים רבות במסגרת הליכי הגבייה, כאשר חייהם הכלכליים מושעים מחד גיסא, ובעוד חובם הולך ותופח עקב צבירת ריביות, מאידך גיסא.
כתוצאה מההסדר החדש, החייבים יקבלו במצב רגיל הפטר תוך 4 שנים, החייבים החלשים ביותר יקבלו הפטר תוך כשנה, אך חייבים שלא פעלו בתום לב יתעכבו בקבלת ההפטר אף למשך שנים רבות.
הגדרת בתי המשפט המוסמכים לדון בהליכי חדלות פירעון - בעוד שבעבר בית המשפט המחוזי דן הן בהליכי חדלות פרעון של חייבים יחידים, לפי פקודת פשיטת הרגל, והן בהליכי חדלות פירעון של תאגידים, לפי פקודת החברות, אזי בהתאם לחוק החדש בית המשפט המחוזי ימשיך לדון בהליכי חדלות פרעון של תאגידים ואילו בית משפט השלום יוסמך לדון בהליכי חדלות פרעון של יחידים.
הקניית הסמכות לנהל הליכי חדלות הפרעון של חייבים קטנים יחסית לרשם ההוצאה לפועל - החוק קובע כי הליכי חדלות הפרעון של חייבים בעלי חובות בהיקף נמוך יחסית, עד 150,000 ₪, יתנהלו בפני רשם ההוצאה לפועל ולא בבית משפט.
שינוי זה נועד לייעל את הליכי חדלות הפירעון של בעלי חובות נמוכים יחסית, אשר ברובם המכריע כבר ממילא נמצאים במערכת ההוצאה לפועל ועל כן אין טעם להעביר את ההליכים בעניינם לבית משפט השלום.
זאת במיוחד נוכח העובדה לפיה מערכת ההוצאה לפועל הנה מערכת בעלת מאפיינים מעין שיפוטיים, אשר מכירה את החייב וברוב המכריע של המקרים גם טיפלה בו לאורך תקופה.
קראו עוד על סמכויות רשם ייעודי בעניין חוק חדלות פירעון
כינון מוסד הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי - כונס הנכסים הרשמי יוגדר כממונה על הליכי חדלות פרעון ושיקום כלכלי שלפי החוק. תפקידו של הממונה הינו לפעול לשמירת התקינות, היעילות, וההגינות של ההליכים לפי החוק החדש ולשמירת האינטרס הציבורי בהליכים אלה.
בכלל זה עליו לפקח על התנהלות הנאמנים, לנהל את הליכי חדלות הפירעון של יחידים ולאסוף מידע הנוגע להליכי חדלות פירעון לשם ניתוח ומחקר.
על מנת לאפשר לממונה לפקח באופן יעיל על הליכי חדלות הפירעון ולמנוע את ניצולם לרעה, החוק גם מקנה לממונה סמכויות אכיפה לגבי חייבים רמאים וחסרי תום לב, אשר מבצעים עבירות פליליות אשר נוגעות לליבת הליכי חדלות הפירעון.
כלומר, חוק חדלות הפירעון החדש מבדיל למעשה בין חייבים תמי לב לחייבים רמאים וחסרי תום לב.
זאת באופן, שמחד גיסא נועד להביא לשיקומם הכלכלי של החייבים תמי הלב, לרבות באמצעות תחימת פרק הזמן של הליך חדלות הפירעון שלהם לעד 4 שנים וקבלת הפטר בסיומו ומאידך גיסא, מעניק סמכויות אכיפה פליליות כלפי החייבים הרמאים לכונס הנכסים הרשמי, בתוקף תפקידו החדש כממונה על ההליכים לפי החוק.
חוק חדלות הפירעון החדש אמור להיכנס לתוקף כעבור 18 חודשים ממועד פרסומו ברשומות, כלומר, במהלך חודש ספטמבר 2019.
החוק יחול על הליכים לפי חוק זה אשר יתחילו ממועד כניסתו לתוקף ואילך.
על הליכי פירוק לפי פקודת החברות, הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים לפי חוק החברות והליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל, אשר היו תלויים ועומדים ערב מועד כניסת החוק לתוקף, ימשיכו לחול הוראות הדין שחלו עליהם קודם לכן.
קריאה נוספת: תיקון מספר 4 לחוק חדלות פירעון
