כאשר בית המשפט נותן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, עליו להורות במסגרת הצו על פירוק התאגיד או על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, כאמור בסעיף 23 לחוק, וכן למנות נאמן לתאגיד, כאמור בסעיף 33 לחוק.
במידה ובית המשפט הורה על פירוק התאגיד, אזי יהיה על הנאמן לפעול למימוש נכסי קופת הנשייה ולחלוקתם לנושים, כאמור בסעיף 95 לחוק.
במידה ובית המשפט הורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי – אזי יהיה על הנאמן להפעיל את עסקי התאגיד כדי לאפשר את המשך קיומו כעסק פעיל עד לשיקומו הכלכלי, וכן לגבש דרכים לשיקומו הכלכלי.
שיקומו הכלכלי של התאגיד יכול להיות באמצעות תכנית לשיקום כלכלי של התאגיד ו/או מכירת פעילותו העסקית של התאגיד, כאמור בסעיף 58 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
במידה והנאמן יחליט כי שיקומו הכלכלי של התאגיד יבוצע באמצעות הכנת תכנית לשיקום כלכלי, אזי יהיה עליו להכין את התוכנית, ולדאוג לאישור התוכנית על ידי הנושים, חברי התאגיד במידת הצורך, ואישור בית המשפט עצמו והכל במקביל להפעלת התאגיד על ידי הנאמן. כך קובע סעיף 80 לחוק.
לשם גיבוש התוכנית לשיקום כלכלי, הנאמן רשאי לנהל משא ומתן עם הנושים וכל בעל עניין אחר בהליכי חדלות הפירעון של התאגיד, לפנות לכל אדם בבקשה להציע לו הצעה לתוכנית, ואף לפרסם בציבור הזמנה להציע לו הצעות לתוכנית, כאמור ב סעיף 81 (א) לחוק.
בנוסף, במסגרת גיבוש התוכנית, על הנאמן להתייחס לתביעות חוב עתידיות ובמיוחד לתביעות החוב של המוסד לביטוח לאומי, מאחר שהן מוגשות בדרך כלל בשלב מתקדם יותר של ההליכים, לאחר תשלום הגמלה לעובדים. כך קובע סעיף 81 (ב) לחוק.
תוכן התוכנית צריך לכלול את כל המידע הדרוש לשם קבלת החלטה מושכלת בעניינה ובין היתר, להתייחס לכל הנקודות הבאות, כמפורט בסעיף 82(ב) לחוק:
יחד עם זאת, לא ניתן לפטור תאגיד מתשלום עונשי במסגרת התכנית לשיקום כלכלי, וזאת כאמור בסעיף 89(ב) לחוק.
לפיכך, תכנית לשיקום כלכלי איננה יכולה לפטור את התאגיד מתשלום עונשי וזאת גם כאשר התשלום העונשי שהוטל עליו עלול למנוע את אפשרות שיקומו.
הוראה זו מעגנת את אחד מעקרונותיו הכלליים של החוק החדש, לפיו הערכים והתכליות שבבסיס ההליכים הפליליים גוברים על תכליות דיני חדלות הפירעון, וכי כאשר שתי התכליות הללו מתנגשות זו בזו, יש להעדיף את התכלית של הדין הפלילי.
לאחר שהנאמן גיבש את התוכנית לשיקום כלכלי עליו להגישה לבית המשפט, כאמור בסעיף 82(א) לחוק, וזאת כדי שבית המשפט יורה האם להביאה לאישור הנושים וחברי התאגיד, כאמור בסעיפים 83(א) ו-(ב) לחוק.
את אישור הנושים יש לקבל לכל תוכנית לשיקום כלכלית. לעומת זאת, את אישור חברי התאגיד יש לקבל רק במידה ויסתבר שסך נכסיו של התאגיד למעשה עולה על סך חובותיו, וכי התמורה המוצעת לכל נושה לפי התכנית שווה למלוא סכום חוב העבר שבו הוא נושה.
יחד עם זאת, על בית המשפט להורות שאין להביא את התוכנית לאישור הנושים וחברי התאגיד במידה והוא מצא שהתוכנית עלולה לפגוע בהליכי חדלות הפירעון של התאגיד וזאת כאמור בסעיף 83(ג) לחוק. כלומר, במידה וההוא מצא שתוכנית מהווה ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון של התאגיד.
כדי להשיג את אישור הנושים וחברי התאגיד לתוכנית, יש לזמן אסיפות שלהם, לרבות לפי סוג. אישור האסיפות יושג בתנאי שרוב המצביעים בפועל באסיפה תמכו בתוכנית, וכן בתנאי שהמצביעים בפועל שתמכו בתוכנית מחזיקים יחד בשלושה רבעים לפחות מכוח ההצבעה של כלל המצביעים באותה אסיפה. כך קובע סעיף 85 לחוק.
הדרישה לרוב מקרב המצביעים נועדה למנוע מנושה או מכמה נושים בעלי היקף נשייה משמעותי להחליט באופן בלעדי על תוצאות האסיפה.
יחד עם זאת, סעיף 87 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לאשר את התוכנית גם ללא קבלת הרוב הדרוש בכל האסיפות כאמור בסעיף 85 לחוק ולמעשה לכפות את התוכנית גם על חברי אסיפה שהתנגדה לתוכנית, וזאת אם הוא שוכנע שהתוכנית הוגנת וצודקת ביחס לכל נושה או חבר התאגיד.
אפשרות זאת נועדה גם על מנת לוודא שאישור התכנית בידי הרוב אינו תוצאה של מתן תמורה עודפת לחלק מאסיפות הנושים על חשבון אסיפות אחרות.
לצורך קיום התנאי הכללי לפיו התוכנית הנה הוגנת וצודקת ביחס לכל נושה או חבר התאגיד, יש לוודא כי מתקיימים גם התנאים המצטברים הבאים:
(1) אם התוכנית לא תאושר אזי לא יהיה מנוס מפירוק החברה, אולם התמורה שהוצעה במסגרת התוכנית לכל נושה או חבר תאגיד באסיפה מתנגדת איננה נמוכה מהתמורה שהוא היה מקבל בפירוק החברה. תנאי זה נועד למנוע מצב לפיו כתוצאה מאישור התוכנית, אחד הנושים שהתנגד לתכנית יקבל תמורה נמוכה מזו שהוא היה מקבל בפירוק, מאחר ואז מדובר בתכנית אינה הוגנת כלפיו. זאת משום שהתכנית מציעה לנושה אחר, שנמצא נמוך ממנו בסדר הפירעון, תמורה גבוהה יותר. בנסיבות אלה לא ניתן לומר שתוכנית השיקום מיטיבה עם נושה זה אלא שהוא נאלץ לממן את השיקום, בעל כורחו.
(2) התוכנית אינה מבטיחה תמורה כלשהי לחברי התאגיד, ובכלל זה אינה מותירה בידיהם נכס שיש להם זכות בו מכוח היותם חברי התאגיד, בלי שהובטח לכל נושה באסיפה מתנגדת תמורה השווה למלוא סכום חוב העבר שבו הוא נושה. תנאי זה מבטיח שבהתאם לסדר הפירעון המקובל, חברי התאגיד יהיו זכאים לקבל לידיהם את יתרת נכסי קופת הנשייה רק לאחר פירעון החובות לכלל הנושים.
(3) לכל אחד מהנושים המובטחים באסיפה מתנגדת הובטחה תמורה שערכה אינו נמוך משווי הנכס המשועבד לטובתו, או מהחוב הכולל שלטובת פירעונו שועבד הנכס, לפי הנמוך ביניהם. תנאי זה מבהיר כי נושה המובטח ביתר זכאי להגנה מפני כפיית תכנית לשיקום כלכלי רק עד לגובה החוב ואילו נושה המובטח בחסר זכאי להגנה זו רק עד לשווי הבטוחה.
במידה והתוכנית אושרה על ידי הנושים וחברי התאגיד, על הנאמן להביאה גם לאישור בית המשפט, כאמור בסעיף 86(א) לחוק.
כאשר בית המשפט נדרש לאשר את התוכנית לשיקום כלכלי, עליו לשקול, בין השאר, שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך והוא רשאי לשקול שיקולים נוספים, ובהם שיקולים הנוגעים לעובדי החברה או לטובת הציבור, כאמור בסעיף 86(ב) לחוק.
יחד עם זאת, סעיף 88 לחוק קובע כי בית המשפט לא יאשר את התוכנית אם הוא שוכנע שהתמורה שהוצעה לנושה שלא תמך בהצעה, הנה נמוכה מהתמורה שאותו נושה היה מקבל בפירוק החברה, וזאת גם אם אסיפת הסוג שעמה נמנה הנושה אישרה את הצעת התכנית.
הטעם לכך הוא שבמקרה מסוג זה ברור שהתכנית המוצעת איננה הוגנת כלפי אותו נושה.
בית המשפט שאישר את התוכנית לשיקום כלכלי, יהיה מוסמך גם לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התכנית או בנוגע ליישומה וזאת כאמור בסעיף 90(ב) לחוק. הוראה זו מבוססת על הוראת סעיף 350 (ט1) לחוק החברות.
במידה והתוכנית לשיקום כלכלי אושרה כדין על ידי בית המשפט, תחולנה התוצאות הבאות:
לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי אישי!
