נושה הוא מי שהינו בעל חוב או חיוב. כלומר מי שלחייב יש חוב לשלם לו או חיוב לעשות דבר מה כלפיו. מערכת היחסים והחיובים שבין נושה לחייב יכולה להיווצר במסגרת מספר תחומים משפטיים וביניהם:
דיני חוזים - דיני חוזים עוסקים במצבים בהם נוצר חיובים בהסכמה בהתאם לרצון הצדדים. במקרה כזה מדובר בדרך כלל בחיובים הדדיים, כאשר כל אחד מהצדדים הינו לכאורה חייב ונושה של השני.
לדוגמא: הסכם שבמסגרתו המוכר מתחייב למסור ללקוח נכס מסויים, בתמורה לתשלום שהלקוח מתחייב לשלם לו. המוכר ימצה את החיוב שלו בעת מסירת הנכס ללקוח, ויהפוך באותו מעמד להיות לבעל חוב כלפי הלקוח. הלקוח יהפוך להיות חייב שלו, וימצה את החיוב שלו בעת ביצוע מלוא התשלום למוכר.
דיני נזיקין - דיני נזיקין עוסקים במצבים בהם אדם גרם נזק לחברו, ועקב כך מתחייב לפצות אותו בגין הנזק. במקרה כזה המזיק הוא החייב, והניזוק הנו הנושה.
לדוגמא: מי שבשוגג ועקב רשלנות דרס אדם אחר וגרם לו לנזקי גוף, יצטרך לפצות את הנפגע בגין הנזקים שהוא גרם לו.
דיני מתנה - דיני מתנה עוסקים במצבים בהם אדם התחייב להקנות דבר מה לאדם אחר בחינם וללא תמורה. נותן המתנה הנו החייב בעוד מקבל המתנה הנו הנושה.
לדוגמא: מי שנותן סכום כסף במתנה למי שחוגג יום הולדת.
דיני עשיית עושר ולא במשפט - דיני עשיית עושר ולא במשפט עוסקים במצבים בהם אדם התעשר על חשבון אדם אחר בכך שהוא קיבל ממנו דבר מה שלא על פי זכות שבדין אשר מצדיקה זאת, ועקב כך הוא מחוייב לו להשיב לו את דבר הזכיה. המתעשר הנו החייב בעוד המזכה הינו הנושה.
לדוגמא: מי שבטעות העביר סכום כסף לחשבון בנק של אדם כלשהו, במקום לחשבון בנק של אדם אחר.
דיני משפחה ומעמד אישי - דיני משפחה ומעמד אישי עוסקים במצבים בהם אדם הופך לחייב כלפי אדם אחר בשל הקשר המשפחתי ביניהם.
לדוגמא: אב שחייב בתשלום מזונות לילדיו ו/או לאשתו לשעבר.
מטבע הדברים, במידה והחייב עומד בחיובו של הנושה, ומממש אותו במלואו ובמועדו, אזי אין כל בעיה. הקושי מתעורר במידה והחייב אינו עומד בחיובו כלפי הנושה או אינו פורע את חובותיו כלפיו.
במצב כזה הנושה יכול לבחור בין לוותר על החיוב כלפיו לבין לעמוד על זכויותיו. במידה והנושה עומד על זכויותיו כלפי החייב, עליו לנקוט בהליכים למימוש זכויותיו כנגד החייב. גם במקרה כזה יש להבדיל בין שני מצבים: מצב בו החייב אינו יכול לשלם חובותיו לנושה, לעומת מצב בו הוא אינו רוצה לשלם את חובותיו לנושה.
המצב בו החייב אינו יכול לשלם את חובותיו לנושה מתרחש כאשר החייב הינו חדל פירעון. כלומר, כאשר מסת נכסיו עולה על מסת חובותיו. במקרה כזה, נקודת המוצא הנה כי החייב באמת ובתמים אינו מסוגל לשלם את חובותיו, למרות שהוא לכאורה היה רוצה בכך. במקרה כזה על הנושה לפעול לשם מימוש זכויותיו בהתאם לדיני חדלות פירעון.
במסגרת הליכי חדלות הפירעון יש להבדיל בין שני סוגי חייבים, בהתאם לסטטוס של האישיות המשפטית שלהם: אדם פרטי או חברה.
במידה והחייב הנו אדם פרטי - הליכי חדלות הפרעון מתבצעים במסגרת הליכי פשיטת רגל של האדם, וזאת בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל, [נוסח חדש], תש"מ-1980.
הפתיחה בהליכי פשיטת רגל יכולה להתבצע ביוזמת נושיו של החייב אך גם ביוזמתו שלו. לכל אחד מהצדדים הללו, הנושים והחייב, ישנם יתרונות וחסרונות הטמונים בהליכי פשיטת הרגל.
מבחינת החייב, להליך פשיטת הרגל קיימים שני יתרונות מרכזיים. ראשית, במסגרת פשיטת הרגל מתנהל תיק אחד אשר מרכז יחדיו את כל ההליכים שבין החייב לבין כל נושיו.
זאת להבדיל מהצורך לנהל מספר הליכים משפטיים עצמאיים מול כל אחד מנושיו בנפרד, כפי שהדבר נעשה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל למעט במקרה של איחוד תיקים. שנית והעיקר, באפשרותו של החייב לקבל בתום הליך פשיטת הרגל צו הפטר אשר ימחוק את יתרת חובותיו, ויאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו מבחינה כלכלית.
לעומת זאת, קיימים מספר חסרונות להליך פשיטת הרגל מבחינת החייב. ראשית, במסגרת הליכי פשיטת הרגל, כונס הנכסים הראשי מוסמך לבצע חקירות מקיפות על מנת לאתר את כל נכסי החייב, במטרה לוודא הן כי חובותיו לא נוצרו עקב מעשי מרמה, וכי הנו באמת חדל פרעון, להבדיל ממצב בו הוא מסתיר את נכסיו או הבריח אותם.
אלו דורשות מהחייב לחשוף בפני הכונס את כל הנכסים ומקורות ההכנסה שלו, דבר שלא כל החייבים מעוניינים בו.
שנית, הליכי פשיטת רגל הינם בדרך כלל הליכים ארוכים, מתישים ומייגעים, אשר דורשים מהחייב התמודדות ארוכת שנים ומורכבת ביותר.
שלישית, משהחייב מוכרז כפושט רגל מוטלות עליו שורה של מגבלות על פי החוק, כגון איסור למשוך שיקים, להחזיק בכרטיס אשראי, עיכוב יציאה מהארץ ועוד. ולבסוף, ישנם לא מעט חייבים אשר חוששים שהליך פשיטת הרגל יפגע בשמם הטוב.
מבחינת הנושים קיימים שני יתרונות מרכזיים להליך פשיטת הרגל. ראשית, חקירות העומק של הכנ"ר אודות נכסיו של החייב אשר כאמור לעיל מאפשרות להתחקות אחר כל נכסיו של החייב, לרבות נכסים שהוברחו או הועלמו על ידו, ואף לבטל הענקת נכסים.
שנית, מניעת המצב של העדפת נושים, לפיו הזוכה בוחר לשלם לנושים אחרים על פניו. דבר זה אסור במסגרת הליך פשיטת הרגל אך אפשרי בעת ניהול תיקי הוצאה לפועל, למעט במקרה של איחוד תיקים.
מנגד, קיימים לנושה שני חסרונות מרכזיים מבחינת הליך פשיטת הרגל. ראשית, העובדה לפיה הוא לא יוכל לקבל את מלוא חובו מהחייב, לרבות בשל האפשרות לתת לחייב צו הפטר.
בנוסף, במסגרת הליכי פשיטת הרגל הנושה לא יוכל להפעיל כנגד חייב הליכים אגרסיביים יחסית לגביית החוב כגון עיקולים ופקודות מאסר, אשר אפשריים על ידי הליכי ההוצאה לפועל, אם כי כיום ניתן להוציא צו מאסר בהוצל"פ רק בגין חוב מזונות.
במידה והחייב הנה חברה - הליכי חדלות הפרעון מתבצעים במסגרת הליכי פירוק החברה וזאת להוראות פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983.
כאשר החברה מוגדרת כחדלת פירעון, נושי החברה יכולים לפתוח כנגדה בהליכי פירוק. נושי החברה יכולים להיות גורמים שונים, כגון עובדי החברה, ספקי החברה, לקוחות החברה, רשויות המס ועוד.
הליכי הפירוק מקבילים למעשה להליכי פשיטת רגל של אדם פרטי, למעט העובדה שבתום הליכי הפירוק, לא רק חובות החברה נמחקים, אלא גם החברה עצמה מוכרזת כמחוסלת ורישומה נמחק מרשם החברות.
המצב בו החייב אינו רוצה לשלם את חובותיו, מתייחס למצב בו הוא מסרב לשלם את חובותיו למרות שהוא לכאורה מסוגל לשלמם.
כלומר, נקודת המוצא במקרה כזה הנה כי החייב מסוגל לשלם את חובותיו, אך עם זאת הוא בוחר שלא לעשות זאת מסיבה כלשהי. במקרה כזה על הנושה לפעול לשם מימוש זכויותיו בהתאם לדיני אכיפת חיובים, ולרבות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.
לשם כך, על הנושה להגיש תביעה משפטית כנגד החייב, כדי לקבל פסק דין אשר מחייב את החייב לשלם לו את החוב כלפיו. במידה והחייב גם אינו מקיים את פסק הדין, ניתן להגיש את פסק הדין לביצוע במסגרת ההוצאה לפועל, בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ותקנותיו.
כמו כן, ניתן להגיש שטרות שחוללו ישירות לביצוע במסגרת ההוצאה לפועל, מבלי לעבור קודם לכן בבית המשפט.
על מנת לאכוף במסגרת הליכי ההוצל"פ את החיוב שהחייב ממאן לקיים, חוק ההוצאה לפועל מתיר לנושים לנקוט בשורה של הליכי גביה שונים כלפי החייבים. ביניהם, הטלת עיקולים על נכסי החייב והטלת הגבלות שונות על החייב, כגון לגבי החזקת כרטיסי אשראי, דרכון, רשיון נהיגה, ואף מאסר במקרה של חוב מזונות.
בנוסף, הזוכים השונים שמנהלים הליכים כנגד החייב באמצעות מערכת ההוצאה לפועל, אינם מחוייבים לתאם פעולותיהם זה עם זה. כל נושה רשאי לפעול באופן עצמאי, ללא קשר לנושים האחרים. כתוצאה מכך עלול חייב שצבר חובות כספיים לנושים רבים, למצוא את עצמו מנהל בו זמנית מספר הליכים בנפרד כלפי כל אחד מהנושים הללו.
כדי להימנע מכך קיימת אפשרות לאחד את תיקיו של החייב בהתקיים תנאים מסויימים.
עם זאת, יש לזכור שחוק ההוצל"פ גם מפרט תנאים ומגבלות ביחס להפעלת הליכי הגביה. בהתאם לכך, על חוק ההוצל"פ לאזן למעשה בין שתי מטרות: האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות, והשנייה, להגן על חייבים, אשר אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב מפני הפיכתם לחסרי כל.
קראו עוד בנושא: מעמד הנושים בהליך לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי
