כינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם על ידי הנאמן

נכסי קופת הנשייה הינם נכסי החייב אשר עומדים לפירעון חובותיו במסגרת הליכי חדלות הפירעון שלו.

על מנת לפרוע את חובותיו של החייב באמצעות נכסיו קופת הנשיה שלו, יש לכנס את הנכסים הללו, לנהלם, לממשם ולבסוף לחלק את תמורתם בין הנושים השונים בהתאם לסדר פירעון החובות ובהתאם להוראות החוק.  

הגורם שאחראי לביצוע כל הפעולות הללו הנו הנאמן ליישום הליכי חדלות פרעון, אשר ממונה על ידי בית המשפט עם מתן הצו לפתיחת ההליכים, כאמור בסעיף 33 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.

בסקירה המפורטת שלפניך נסביר בהרחבה את שתי הפעולות הראשונות שיש לעשות לגבי נכסי קופת הנשייה קרי, כינוס הנכסים וניהולם.

סעיפי החוק אשר קובעים שהסמכויות לכנס ולנהל את נכסי קופת הנשיה מופקדות בידי הנאמן, הנם סעיף 42(ב)(2) לחוק כאשר מדובר בחייב שהנו תאגיד וכן סעיף130(ב)(3) לחוק כאשר מדובר בחייב שהנו יחיד.

שני הסעיפים הללו קובעים שעל הנאמן לכנס ולנהל את נכסי קופת הנשיה בהתאם לפרק ג' של חלק ד' לחוק, אשר כולל את סעיפים 224–226 לחוק וזאת כפי שנסביר מיד.

כינוס נכסי קופת הנשייה

סעיף 224(א) לחוק חדלות הפירעון קובע כי עם מתן הצו לפתיחת הליכים, על הנאמן לפעול בהתאם לסמכויות שהחוק מקנה לו כדי לקבל לידו או לפיקוחו את נכסי החייב וכן את המסמכים הנוגעים להליכי חדלות הפירעון ושלחייב יש זכות לקבלם.

זוהי הלכה למעשה משמעות כינוס נכסי הנשיה.

מדובר בסמכויות שמוקנות לנאמן במסגרת פרק ו' לחלק ב' של החוק לגבי חייב שהנו תאגיד ובמסגרת פרק ו' לחלק ג' של החוק לגבי חייב שהינו יחיד.

סמכויות אלו כוללות, בין היתר, את הסמכויות הבאות:

• לדרוש מכל אדם להעביר לנאמן מסמכים ונכסים שלדעתו יש לחייב זכות לקבלם
• לבדוק נכסים של החייב שמוחזקים בידי אדם אחר
• לדרוש כל מידע הנוגע לענייניו של החייב ושהחייב היה רשאי לקבלו
• לדרוש מהבנקים ומרשות המיסים למסור לנאמן מידע לגבי נכסי החייב וזאת על אף האמור בכל דין

סעיף 224(ב) לחוק חדלות פירעון קובע שבמסגרת כינוס נכסי קופת הנשייה על הנאמן לבחון, בין השאר, את תוקפם של שעבודים המוטלים על נכסים אלו ואת קיומן של עילות תביעה העומדות לחייב ואשר יש בהן כדי להוסיף נכסים לקופת הנשייה.

פעולות אלה נועדו להגדיל את נכסי קופת הנשייה שיעמדו לפירעון חובותיו של החייב.

החוק אינו מסתפק בחיוב הנאמן לפעול לכינוס נכסי החייב אלא מחייב בנוסף גם את הנושים לפעול בעניין זה.

הרציונל שבהוראות החוק הנו שבמקרים רבים אין בידי הנאמן מידע מלא על נכסי החייב.

לפיכך ועל מנת לסייע לנאמן לכנס את נכסי קופת הנשייה, קובע סעיף 225 לחוק כי נושה שיש בידו נכס או מסמך שלחייב זכות בו הנוגע להליכי חדלות הפירעון, ואשר נודע לו על מתן צו לפתיחת הליכים לגבי החייב, חייב להודיע לנאמן על קיומו של הנכס או המסמך הללו וזאת תוך 21 ימים מהמועד שבו נודע לו על מתן הצו.

בנוסף, עליו גם לפעול בהתאם להוראות שהנאמן ימסור לו לגבי הנכס או המסמך הללו. יובהר כי אין המדובר בידיעה קונסטרוקטיבית של החייב על מתן הצו, אשר נובעת מעצם פרסומו, אלא לידיעה בפועל על מתן הצו.

סעיף זה גם מסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות לגבי הודעת הנושה לנאמן כאמור לעיל ובכלל זה לעניין אופן מסירתה.

ניהול נכסי קופת הנשייה

סעיף 226(א) לחוק חדלות פירעון קובע שהנאמן ינהל את נכסי קופת הנשייה באופן יעיל ומיטבי לשמירת ערכם ולהשבחתם, וזאת בהתאם להוראות שיקבע הממונה על הליכי חדלות הפירעון.

במידה ומדובר בחייב שהנו יחיד הנאמן יהיה רשאי, באישור הממונה, להסתייע באותו חייב יחיד לשם ניהול נכסי קופת הנשייה שלו. כך קובע סעיף 226(ב) לחוק.

אישור הממונה לכך דרוש כדי להבטיח כי אין בהסתייעות בחייב עצמו כדי לפגוע בעניינם של הנושים או בעניינו של החייב.

בהקשר זה יש לשים לב שסעיף 132(א)(2) לחוק קובע שהנאמן גם רשאי, אף זאת באישור הממונה, להעסיק אדם אחר כלומר, בעל תפקיד אחר, שיסייע לו לנהל את הליכי חדלות הפירעון.

סעיף 226(ג) לחוק קובע שעל הנאמן להפקיד את הכספים שקיבל במהלך הליכי חדלות הפירעון, אשר מיועדים לחלוקה לנושים וזאת במקום, בדרך ובמועדים שיורה הממונה.

הממונה גם רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן השקעת הכספים הללו. במקביל, סעיף 226(ה) לחוק גם אוסר על הנאמן להפקיד בחשבונו הפרטי כל סכום שקיבל כנאמן במסגרת הליכי חדלות הפירעון.

כמו כן, במידה והנאמן עיכב כספים תחת ידו בניגוד לאמור בסעיף 226(ג) לחוק, יהא עליו לשלם הפרשי הצמדה וריבית על הכספים שעיכב כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה. כך קובע סעיף 226(ד) לחוק. הוראה זו נועדה להגביר את הפיקוח על פעולות הנאמן עצמו.

קראו עוד בנושא: צו פתיחת הליכי חדלות פירעון כנגד תאגיד