בית משפט השלום בקריות הורה על ביטול הגבלת חשבון בבנק אוצר החייל של זוג לקוחות, בקובעו שהבנק לא היה רשאי לסרב לכבד שיק אחד מתוך עשרת השיקים שסורבו על ידו, מאחר שללקוחות היה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד שיק זה בעקבות בקשתם לפירעון תוכנית חיסכון שלהם והעברת הכספים מהתוכנית לחשבון הבנק.
המדובר על פסק הדין החשוב בהליך עש"א 45361-11-17 קורדובה נ' בנק אוצר החייל בע"מ ממנו ניתן ללמוד לגבי האפשרות להגשת ערעור על הגבלת חשבון בנק במקרה של חזרת 10 שיקים או יותר, בהסתמך על סעיף 10 (א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי.
נדגיש שוב כי בכל מקרה של הגבלה אוטומטית של חשבון בנק, פרטי או עסקי, בשל חזרתם של 10 שיקים או יותר, ניתן לפעול במהירות רבה לצורך ביטול הגבלת החשבון ולכן חשוב לפנות לעורך דין בהקדם האפשרי, מיד לאחר ההודעה הראשונה מהבנק על הגבלת החשבון וללא עיכובים.
הליך משפטי זה עסק בחשבון בנק פרטי של זוג נשוי שמנוהל בסניף של בנק אוצר החייל.
במהלך שנת 2017 החזיר הבנק 10 שיקים שנמשכו מחשבון הבנק בנימוק של א.כ.מ. כלומר "אין כיסוי מספיק", מתוכם 9 שיקים הוחזרו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2017 ועקב כך הוגבל החשבון לפי סעיף 2(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.
זוג הלקוחות הגיש ערעור על הגבלת החשבון בהתאם לסעיף 10(א)(3) לחוק זה, שקובע כי "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".
הערעור הוגש על ידי הלקוחות בהתייחס ל-7 השיקים האחרונים שסורבו על ידי הבנק ותוך שהם מחלקים את טענותיהם לגבי 7 השיקים הללו לשני מקבצים: מקבץ ראשון של 5 שיקים, ומקבץ שני של 2 שיקים.
הלקוחות טענו שביום 30.8.2017 פנתה אליהם פקידת הבנק והציעה להם לקבל הלוואה בסך של 40,000 ₪ מאחר שחשבון הבנק שלהם באותה עת היה ביתרת חובה שנשקה לגבול מסגרת האשראי שלהם, בסך של 28,000 ₪.
אולם, מאחר שללקוחה היה באותה עת חשבון בנק מוגבל בבנק הפועלים, הבהירה להם פקידת הבנק שהם יוכלו לקבל את ההלוואה רק לאחר סיום הגבלת אותו חשבון, ביום 3.10.2017 וכי עד אז הבנק יכבד את השיקים שיימשכו מהחשבון שלהם.
לדבריהם, למרות זאת, הבנק סירב לכבד 5 שיקים שמועד פירעונם היה בין 17.9.17 ועד 2.10.17, ועל כן יש לבטל את הסירוב לכבד את 5 השיקים הנ"ל מאחר שהם הסתמכו על הבטחתה של פקידת הבנק שהם יכובדו.
עוד טענו הלקוחות שפקידת הבנק הסבירה להם לאחר יום 3.10.2017, שאישור ההלוואה יארך זמן, אולם ביום 20.17.2017 היא הודיע להם לבסוף שההלוואה לא אושרה בגלל 5 השיקים שסורבו.
בעקבות זאת סוכם בינם לפקידת הבנק שהבנק יגדיל את מסגרת האשראי שלהם על בסיס התחייבותם לפרוע תכנית חיסכון שלהם, בסך של 7,000 ₪ וכי מאחר שנדרשה תקופה בת 30 ימים לשחרור תוכנית החיסכון, סוכם שהבנק יגדיל באופן זמני את מסגרת האשראי בחשבון הבנק עד למועד פרעון תוכנית החיסכון בפועל וזאת בגובה סכום התוכנית.
לדבריהם, ביום 27.10.17 הם שלחו לבנק את הבקשה לשחרור התכנית והאמינו כי לאור כך יכובדו 2 השיקים בעלי מועד פרעון בימים 26.10.17 ו- 27.10.17, אך גם 2 השיקים הללו הוחזרו על ידי הבנק.
כלומר, אם לסכם את טענות הלקוחות, הבנק לא היה רשאי להחזיר את 5 השיקים של המקבץ הראשון, בגלל שבאותה עת הם הסתמכו על התחייבות הבנק לתת להם את ההלוואה והוא גם לא היה רשאי להחזיר את 2 השיקים של המקבץ השני, מאחר שבאותה עת הם הסתמכו על התחייבות הבנק להגדיל זמנית את מסגרת האשראי שלהם עד למועד פירעון תוכנית החיסכון שלהם.
הבנק התכחש לטענות הלקוחות, וטען שפקידת הבנק לא התחייבה בשם הבנק לתת להם את ההלוואה באופן אוטומטי לאחר סיום ההגבלה בחשבון בבנק הפועלים ביום 3.10.2017, אלא רק אמרה להם שבמועד זה תיבחן האפשרות להעמיד להם את אותה ההלוואה.
עוד טען הבנק שפקידת הבנק הבהירה להם שהבנק יאשר הגדלה זמנית של מסגרת האשראי בחשבון רק לאחר שהם ישלחו את הבקשה לשחרור התוכנית, וכן לאחר שהוא יבדוק את הנושא ויאשר אותו, אולם בקשה זו נשלחה רק ביום ששי 27.10.2017, ולכן לא נידונה במועד זה האפשרות להעמיד אשראי זמני כנגד התכנית.
בית המשפט הבהיר שעל מנת לקבל טענת לקוח לפי סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, על הלקוח לשכנע שהיה לו יסוד סביר להניח שלבנק קיימת חובה לפרוע את השיק, וזאת מאחר שקיימת בחשבון יתרה מספיקה או מכוח הסכם עם הבנק.
בהקשר זה יש להדגיש שתי נקודות:
ראשית, היסוד הסביר מתייחס ללקוח הספציפי ולא לאדם הסביר. מדובר אמנם בבחינה סובייקטיבית של הלקוח המסוים, אך אמונתו בחובת הבנק לפרוע את השיק צריכה להיות סבירה.
שנית, המועד הרלוונטי שבו יש לבחון את סבירות אמונתו של הלקוח הוא מועד פירעון השיק ולא מועד משיכתו, דבר שמקים חובה מתמשכת של הלקוח לדאוג ליתרה מספקת ממועד המשיכה ועד למועד הפירעון.
בית המשפט דחה בתחילה את הטענה ביחס לחמשת השיקים הראשונים, מאחר שהלקוחה אישרה למעשה בחקירתה הנגדית שפקידת הבנק לא התחייבה לתת להם את ההלוואה באופן אוטומטי לאחר סיום ההגבלה בחשבון בבנק הפועלים ביום 3.10.2017, אלא רק אמרה להם שבמועד זה תיבחן האפשרות להעמיד להם את אותה ההלוואה, ותו לא.
לפיכך, ברור שהלקוחות לא היו יכולים לסבור שהבנק יכבד שיקים שמועד פירעונם בין המועדים 17.9.17 ועד 2.10.17 בהסתמך על הלוואה שאמורה היתה להיות רלוונטית רק לאחר יום 3.10.2017.
יחד עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הלקוחות לגבי שני השיקים האחרונים. בית המשפט הבהיר שהמחלוקת בעניין זה עסקה באמונתם של הלקוחות שהבנק יגדיל את מסגרת האשראי שלהם מרגע הגשת בקשתם לשחרור תוכנית החיסכון, בעוד הבנק טען שאין די בשיגור הבקשה, אלא שהדבר מצריך לאחר מכן גם את בחינת הנושא ואישורו על ידו.
בית המשפט קבע שגם אם נדרש פרק זמן מסוים לאישור הגדלת המסגרת, ברי שהשאלה הנכונה היא מה הבינה הלקוחה בעת שהיא שלחה את הבקשה לפירעון תוכנית החיסכון, שהרי על בסיס מודעותה, אף אם היא שגויה, יש לבחון את סבירות אמונתה בחובתו של הבנק לכבד את השיקים.
בהתאם לכך, קבע בית המשפט שהוא התרשם שהלקוחה אכן האמינה שהבנק יעמיד להם את מסגרת האשראי הזמנית כבר עם הגשת הבקשה לשחרור התכנית וכי היא לא הבינה שנדרש עוד הליך לצורך קבלת האישור לכך.
בהמשך לכך קבע בית המשפט שמאחר שהלקוחה שלחה את בקשתה רק ביום 27.10.2017, לא היה לה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיק מיום 26.10.2017, אבל היה לה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיק מיום 27.10.2017, ועל כן יש לבטל את סירוב הבנק לכבד שיק זה.
כלומר, בסיכומו של דבר קבע בית המשפט שיש לגרוע שיק אחד ממניין השיקים החוזרים שהובילו להגבלת חשבון הבנק, ובהתאם לכך קיבל בית המשפט את ערעור הלקוחות, והורה על ביטול הגבלת החשבון.
קריאה נוספת: כיצד הבנק מחליט אם לאשר מסגרת אשראי?
