כמו כל אדם במדינת ישראל, גם מדינת ישראל עצמה יכולה להיתבע, ולקבל פסק דין כנגדה.
ברם, כמו כל אדם במדינה, לעתים קורה שגם המדינה בכבודה ובעצמה נמנעת מלקיים פסקי דין שניתנים כנגדה, הגם שהדבר נשמע אולי קצת מוזר ותמוה.
שכן, הכיצד יכולה המדינה להרשות לעצמה להפר פסק דין שניתן על ידי הרשות השופטת שלה עצמה, ולא לקיימו? ובכן, מסתבר שבמציאות של ימינו, למרבה הצער, דבר זה אפשרי גם אפשרי.
סוגיה זו מוסדרת בחקירה במסגרת החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958 ותקנות הוצאה לפועל של פסקי-דין נגד המדינה, תשל"ז-1976.
עם זאת יש לשים לב כי דברי חקיקה אלו עוסקים בהליכים אזרחיים בלבד שהמדינה הינה צד להם, וזאת במסגרת בתי המשפט השלום, המחוזי, והעליון, וכן בתי הדין האזוריים והארצי לעבודה.
סעיף 6 לחוק המדינה כבעל דין קובע כי "פסק דין שניתן לטובת המדינה דינו לענין הוצאה לפועל כדין כל פסק דין". כלומר, בהתאם לסעיף זה, ניתן לבצע פסק דין שניתן לטובת המדינה במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, כשם שניתן לבצע כל פסק דין אחר.
אולם, סעיף 7 לחוק זה קובע כי "פסק דין שניתן נגד המדינה, יועבר על ידי שר המשפטים לשר האוצר, ויבוצע על ידי שר האוצר, ודיני ההוצאה לפועל של פסקי דין לא יחולו".
כלומר, להבדיל מפסק דין שניתן לטובת המדינה, אזי כשמדובר בפסק דין שניתן כנגד המדינה, לא ניתן לבצעו במסגרת הוצאה לפועל, אלא יש לכאורה להעבירו לשר האוצר, שיטפל בביצועו.
ברם, במסגרת תקנות הוצאה לפועל של פסקי דין נגד המדינה, תשל"ז-1976, נקבע כי אופן ביצוע פסק דין כספי שניתן כנגד המדינה יבוצע כמפורט להלן.
בהתאם לתקנות אלו, כאשר ניתן פסק דין כנגד המדינה, יש להעביר לחשב יחידת הסמך הנוגעת בדבר בקשה לתשלום של הסכום אשר נפסק לזוכה. כמו כן יש לשגר העתק מהבקשה לזוכה על פי פסק הדין.
כאשר מדובר בפסק דין של בית משפט שלום, בית משפט מחוזי, או בית דין לעבודה, הגורם הממונה על העברת בקשה זו הינו פרקליט המחוז.
כאשר מדובר בפסק דין של בית המשפט העליון, הגורם הממונה על העברת בקשה זו הינו אחד מאלה: פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה, מנהל מחלקה בפרקליטות המדינה שטיפלה בתיק.
על הפרקליט לפרט בבקשה את הסכום שנפסק לזוכה על פי פסק הדין וכן את שיעור הריבית, הבסיס לחישובה, ההוצאות והתשלומים האחרים שנקבעו לזוכה, וכל סכומים שיש לנכות מן הסכום שישולם לזוכה.
במידה ובפסק הדין נקבע כי יש לשלם לזוכה ריבית, הוצאות או תשלומים אחרים, אך זאת מבלי לפרט את שיעורם המדוייק, על הפרקליט לפנות למזכיר הראשי של בית המשפט או בית הדין שנתן את פסק הדין בבקשה לפרט את שיעורם של אלה לפי החומר שבתיק בית המשפט.
על המזכיר הראשי הנ"ל לערוך הודעה לפי הטופס שבתוספת לתקנות, תוך ציון הסכומים כאמור, ולמסור אותה לפרקליט. עם קבלת ההודעה יעביר הפרקליט בקשה לתשלום הסכום לחשב יחידת הסמך הנוגעת בדבר כאמור לעיל.
על החשב שקיבל בקשה לביצוע תשלום שנפסק לזוכה, להעביר לזוכה את הסכום שהוא זכאי לו. ברם, במידה ויש להקטין את הסכום העומד לתשלום בשל כך ששולמו לזוכה מקדמות או מסיבה אחרת או אם הוטל עיקול על הסכום או קיימת עילה אחרת על פי דין לעיכוב התשלום, יודיע על כך החשב לזוכה, תוך ציון הסכום והמניעה לגביו.
כאשר המדינה איננה מבצעת את התשלום על פי התקנות הללו, או כאשר מדובר בביצוע פסק דין שאיננו כספי שניתן כנגד המדינה, ניתן להיעזר בפקודת בזיון בית המשפט.
במסגרת הליך עת"מ 1293/04 דומברובסקי ווג'מש נ' שר הפנים ואח' קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, בניגוד לטענת המדינה, כי פקודת ביזיון בית המשפט חלה גם על פסקי דין שניתנו כנגד המדינה.
באותו תיק נדונה בקשה של אזרח פולין שהגיע ארצה ועצר על פי החלטת המונה על ביקורת הגבולות. ברם, למרות שבית המשפט נתן החלטה לשחרר את האזרח הפולני, הוא לא שוחרר בפועל. עקב כך הוגשה בקשה כנגד המדינה על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, לפיו ניתן להטיל קנס או מאסר על מי שמסרב לציית לצווי בית המשפט.
פסק הדין קבע כאמור כי פקודת בזיון בית המשפט חלה גם על פסקי דין שניתנו כנגד המדינה, וזאת בהסתמך על הנימוק הבא: "עקרון השוויון, הטבוע בסעיף 2 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958, הוא אחד מערכי היסוד של השיטה. החובה המוטלת על רשויות המדינה לכבד את צו בית המשפט, אינה קלה ולו בנוצה, מזו המוטלת על היחיד".
פסק הדין גם הסתמך על דברי השופט דברים דומים נאמרו מפי השופט מ' חשין בהליך בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים ואח' נ' השר לענייני דתות ואח':
"על כל אלה נאמר אנו: אם כך ינהג בעל שררה בצו בית משפט ובהתחייבות שהוא נוטל על עצמו, מדוע לא כך ינהג אחד העם? הנאמר כי ממנו, מן השר, יראו וכמותו יעשו? והשאלה תתייצב בדרך ולא תניח לנו לעבור על פניה: מניין ישאב אב עוז ותעצומות-נפש לחנך את ילדיו כי ילכו בדרך-המלך, אם יראו אותו הולך בדרך שאינה דרך-המלך? והשאלה שאלה. תשובה לשאלה לא מצאנו".
החלטה דומה ניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת הליך בשא (י-ם) 251/08 אבנים מור בע'מ נ' מינהל מקרקעי ישראל שם נקבע כך:
"לטענת המשיבים, פקודת ביזיון בית משפט איננה חלה על המדינה אלא רק על בני אדם. אין לקבל גישה זו, ומהפסיקה עולה כי אין מניעה עקרונית להחיל את פקודת בזיון בית המשפט על המדינה. אין כל מקום לדבוק בגישה המיושנת לפיה'The king can do no wrong' ., גישה אשר איננה מקובלת כיום גם על מדינת מוצאה".
ביום 1.8.2010 פירסם היועמ"ש לממשלה הנחיה מס' 6.1006 בדבר ביצוע פסקי דין כנגד המדינה בהליכים אזרחיים. במסגרת ההנחיה פירט היועמ"ש את הצעדים המעשיים שעל המדינה לנקוט לשם ביצוע תשלום פסק הדין שניתן נגדה, במיוחד במצבים שביצוע פסק הדין עלול להיתקל בקשיים נוכח מורכבותו.
הנחיית היועמ"ש, המהווה נוהל מחייב כלפי כל רשויות הציבור, פורסמה בעקבות מכתבה של המשנה לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה שפירטה שורה של פסקי דין של בג"ץ שהמדינה נמנעת מליישמם.
בפתח ההנחיה צויין כי ביצוע פסקי דין של בתי המשפט הוא חובה בסיסית המוטלת על המדינה, וקיום פסקי דין שניתנו נגד המדינה מהווה מרכיב חיוני בבניית אמון הציבור בממשלה ובמוסדות המדינה. הציות לפסקי דין הינו חובה המוטלת לא רק על תושבי המדינה, אלא בראש ובראשונה על המדינה עצמה, כמאמר חז"ל "נאה דורש – נאה מקיים".
חשוב להבין כי פסק דין כספי כנגד המדינה איננו ניתן לביצוע במסגרת לשכת הוצאה לפועל, אלא על ידי חשב יחידת הסמך הממשלתית הנוגעת בדבר, וכמפורט בחוק ובתקנות שהותקנו בעניין זה.
במידה ופסק הדין הכספי לא בוצע כאמור, או במידה ומדובר בפסק דין שאיננו כספי, ניתן לעתור כנגד המדינה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט.
כמו במקרים אחרים, מומלץ בהחלט לפנות לקבלת ייעוץ משפטי באמצעות עורך דין מנוסה, בטרם קבלת החלטות לגבי ביצועו של פסק הדין המדובר, לא כל שכן כאשר המדובר בהליך מימוש פסק דין שניתן כנגד מדינת ישראל.
שאלות? חייג/י לשיחה אישית עם עורך דין: 072-334-1001
