בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שכספי ביטוח חיים של חייב שמת בזמן שהיה במסגרת הליך פשיטת רגל שייכים למוטבים לפי פוליסת הביטוח ולא לקופת הכינוס של החייב.
כך נקבע בפסק הדין המפורט והמעניין בהליך פש"ר 27225-06-15 עו"ד דן הלפרט – המנהל המיוחד נ' מזרחי.
יובהר שתיק זה עסק בחייב שנכנס להליכי פשיטת רגל בשנת 2015, לפני כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 ביום 15.9.2019 ועל כן ההליכים כפופים עדיין לפקודת פשיטת הרגל הנושנה.
החייב, שהיה רווק וללא ילדים, נכנס להליכי פשיטת רגל כאמור בשנת 2015, וזאת בגין תביעות חוב בסך כולל של כחצי מיליון ₪, אולם הוא הלך לעולמו כעבור שנה, בשנת 2016, בהיותו בן כ-40 בלבד.
החייב סבל ממחלת נפש בגינה מונתה אמו כאפוטרופוסית על גופו ורכושו, עוד בשנת 2005.
בשנת 2012 נרכשה עבורו פוליסת ביטוח חיים למקרה של מוות, בחברת מגדל. המוטבים של הפוליסה היו שני הוריו של החייב. לאחר פטירת החייב, פנו הוריו לחברת מגדל בתביעה לקבל את כספי הביטוח, שבאותה עת עמדו על סך של כמיליון ₪.
על רקע זה התעוררה מחלוקת למי שייכים כספי הביטוח, למוטבים של הביטוח הרי הם הוריו של החייב או לקופת הכינוס שלו.
המנהל המיוחד של החייב טען שכספי הביטוח שייכים לעיזבון החייב ולכן יש לממשם לטובת קופת הכינוס וזאת מאחר שסעיף 107 (א) לחוק הירושה קובע שרק לאחר סילוקם של חובות העיזבון תחולק יתרת העיזבון ליורשים.
בנוסף, החייב ביצע הענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, מאחר שהוא רשם את הוריו כמוטבים של הפוליסה במקום את עזבונו וכן יש לראות בבקשת החייב למתן צו כינוס כעיקול זכויותיו לטובת קופת פשיטת הרגל, לפי סעיף 13 (א) לחוק חוזה ביטוח.
הוריו של החייב טענו שכספי הפוליסה שייכים להם בלבד כמוטבים ולא לחייב, מאחר שהזכאות לכספים אלו קמה רק עם מות החייב ולא היתה קיימת קודם לכן.
בנוסף, לא מדובר בהענקה אסורה מאחר שלא ייתכן שבשנת 2012 הוא תיכנן ללכת לעולמו בשנת 2016, מה גם שלא מדובר בכספים שהיו שלו כאמור, אלא בכספים ששייכים למוטבים של הפוליסה.
בית המשפט המחוזי קבע שהזכות לקבלת כספי ביטוח החיים קמה רק עם מותו של החייב ולכן לא מדובר בכספים שהיו שייכים לחייב בחייו ולעיזבונו עם מותו, כי אם בכספים ששייכים למוטבים לאחר מותו וזכותם גוברת על זכותם של נושי העיזבון, וזאת כפי שנסביר מיד, בהתאם להכרעתו של בית המשפט.
סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".
במסגרת פסק הדין בהליך רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר נקבע שכאשר מדובר בביטוח חיים, למבוטח אין למעשה אפשרות לקבל את דמי הביטוח מעולם, מאחר שמדובר בזכות שבאה אל העולם רק עם מותו.
לפיכך, זכות המוטבים בביטוח חיים היא זכות "משוריינת" שגוברת על זכותם של נושי העיזבון.
לאור הלכה זו קבע בית המשפט המחוזי שכספי ביטוח חיים מסוג "ריסק" הם כספים שהזכות לקבלתם נולדת רק עם פטירתו של המבוטח, ועל כן הם אינם משקפים זכות שלו עצמו.
אין מדובר בזכות שהיתה קיימת לחייב בעודו בחיים אלא בזכות שמתגבשת רק עם מותו של החייב וזאת לטובת המוטבים.
נקבע כי ביטוח חיים הנו "המוחרג הקלאסי" מהעיזבון, כך שהמדובר בנכס שאינו נכלל בעיזבון. אמנם, לסעיף 147 יש תכלית סוציאלית שאינה מתקיימת במקרה דנן, מאחר שהחייב נפטר צעיר וללא ילדים, אולם אין זה משנה את העובדה שמדובר בנכס שמחוץ לעיזבון ולכן הנושים לא יכולים להיפרע ממנו.
לגבי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, נקבע כי מאחר שכספי הביטוח לא היו בגדר נכסים של החייב עוד בחייו כאמור לעיל, לא ניתן גם לומר שהוא ביצע הענקה אסורה להוריו לפי סעיף 96 לפקודה מאחר שהוא רשם אותם כמוטבים במקום את עזבונו.
החייב לא יכול להעניק זכויות שטרם התגבשו ונכסים שאינם שלו וכשם שנושה לא יכול לעקל יותר ממה שיש לחייב, החייב לא יכול להעניק או להבריח יותר ממה שיש לו.
לגבי סעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח נקבע כי לא ניתן לראות בבקשת החייב למתן צו כינוס כעיקול זכויותיו לטובת קופת הכינוס לפי סעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח.
בפסק הדין נקבע כי גם אם ניתן לראות בבקשת החייב למתן צו כינוס כהצהרה שלו לפיה הוא מוסר את כל נכסיו לידי המנהל המיוחד לצורך עיקולם ועל מנת שבבוא העת ניתן יהיה לחלקם לנושיו, הרי שהזכויות של מי שהטיל את העיקול נסוגות מפני זכויות המוטבים בפוליסה.
בסיכומו של דבר נקבע שהורי החייב זכאים לקבלת כספי פוליסת ביטוח החיים מכח היותם המוטבים בפוליסה.
עוד בנושא: הליך חדלות פירעון מול עיזבון חייב שנפטר בהתאם לחוק חדלות פירעון
