אחד מאמצעי הגבייה הנפוצים ביותר במסגרת הליכי הוצאה לפועל הינו הטלת עיקול על חשבון הבנק של החייב.
כאשר החייב הינו הבעלים היחידי והמלא של חשבון הבנק, אין כל קושי לכאורה בעניין זה. ברור מלכתחילה שכל הכספים הצבורים בחשבון הבנק הינם של החייב, ושלו בלבד ועל כן אין מניעה לעקל את כל הכספים הללו עד לגובה החוב.
אולם, כאשר מדובר בחשבון בנק שמשותף לחייב ולגורם נוסף, מתעוררת השאלה האם גם במקרה כזה רשאי הבנק לעקל את חשבון הבנק.
לא פעם מדובר בחשבון בנק שמשותף לשני בני זוג, אולם הדבר רלוונטי גם לחשבון בנק השייך לשותפים המנהלים יחדיו עסק משותף וכיוצא זה.
התשובה בעניין זה תלויה בסוג חשבון הבנק ובאופן הגדרת זכויות החתימה בחשבון בעת פתיחתו. כלומר, אופן הגדרת מתן ההוראות לבנק כיצד לפעול ביחס לחשבון הבנק המשותף.
זכות חתימה משותפת: המדובר בחשבון שהוגדר כחשבון ביחד. במקרה כזה ההוראות לביצוע פעולות בחשבון צריכות להינתן על ידי שני השותפים יחדיו ותלויות בהסכמתם. כך לדוגמא ניתן לכבד שיק שנמשך מחשבון זה רק במידה והוא נחתם על ידי שני השותפים.
במקרה כזה לא ניתן לעקל את חשבון הבנק המשותף וזאת עקב החשש לפגיעה בזכויות השותף השני.
זכות חתימה נפרדת: המדובר בחשבון שהוגדר כחשבון ביחד ולחוד או משותף ונפרד או חשבון ו/או. במקרה כזה ההוראות לביצוע פעולות בחשבון יכולות להינתן בנפרד על ידי כל אחד מהשותפים, ללא צורך בהסכמת השותף השני.
כך לדוגמא על הבנק לכבד שיק שנמשך בחשבון זה במידה והוא נחתם רק על ידי שותף אחד, וגם אם לבנק ידוע שהשותף השני מתנגד לכך.
במקרה כזה ניתן לעקל את חשבון הבנק המשותף ואף ניתן לעקל את מלוא הסכום שכלול בו. הרציונל מאחורי הלכה זו הנו שהנושה נכנס בנעלי החייב, ועל כן מוקנות לו כל זכויות החייב בחשבון הבנק הזה.
כך נקבע במסגרת הליך ע"א 704/76 חביב נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ואח'.
אולם, במסגרת הליך ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין הבהיר בית המשפט העליון וקבע כי הלכה זו חלה רק לגבי חשבון עובר ושב המכונה גם חשבון עו"ש, וזאת להבדיל מחשבון ניירות ערך או חשבון חיסכון.
בית המשפט נימק זאת בטיבו של חשבון העובר ושב והצורך להבטיח באמצעותו חיי מסחר תקינים. שכן, מהרגע שכל יתרת הזכות בחשבון עומדת לשימושו המיידי והבלעדי של כל אחד מן השותפים, וכל אחד מהם אף ויתר למעשה על זכותו להתנגד לנטילתה על ידי האחרים, אזי הבנק רשאי לפרוע את הסכום כולו לידי כל אחד מן השותפים.
על מקרה כזה נאמר כי כשם שנטל על עצמו כל שותף את הסיכון שחברו יעשה בחשבון כבתוך שלו, כך צריך הוא לקחת בחשבון את האפשרות שכל סכום המצוי בחשבון יזקף כנגד חובות כספיים של השותף האחר.
עוד הובהר כי על חשבון עובר ושב חלים דיני החיובים מאחר והיחסים שבין הבנק ללקוח הינם יחסים שבין מלווה-לווה, באופן לפיו הבנק הוא המלווה והלקוח הוא הלווה.
לעומת זאת על חשבון ניירות ערך חלים דיני הקנין משום שהיחסים בין הבנק ללקוח הינם של מפקיד-שומר, או על בסיס נאמנות. הבנק רק מחזיק בניירות הערך עבור הלקוח - המפקיד.
לפיכך, במקרה של חשבון משותף בניירות ערך, תחולנה הוראות השיתוף שבחוק המיטלטלין, תשל"א-1971. במקרה כזה על המבקש להיפרע מקניינו של אחר, שאיננו בעל חובו, להצביע על הזכות מכוחה הוא מבקש לעשות כן.
בהיעדר ראיות פורמאליות כמו בהלכת חביב באשר לדרך שבה ניתנו ונתקבלו הוראות מן השותפים לבנק, חל העיקרון הכללי לפיו זכאי נושה להיפרע מנכס של החייב המצוי בבעלות משותפת רק כדי חלקו היחסי של החייב בנכס.
במילים פשוטות: כאשר מדובר בחשבון ניירות ערך משותף ולא ברור מהן זכויות החתימה שניתנו לגביו, יוכל הנושה להיפרע מהחוב שלו רק כדי החלק היחסי של החייב בחשבון משותף זה.
במידה והחלקים היחסיים לא הוגדרו בצורה מפורשת, קיימת בפסיקה חזקה הניתנת לסתירה לפיה החלקים של השותפים בחשבון הנם בחלקים שווים ביניהם, ועל כן ניתן לעקל רק את מחצית חשבון ניירות ערך כדי לפרוע את החוב של אותו שותף.
שאלות לגבי האפשרות לעקל חשבון בנק משותף?
חייג/י עכשיו לשיחה עם עורך דין: 072-334-1001
