האם ניתן לפטור פושט רגל מחוב ערבות למזונות?

ככלל, צו ההפטר במסגרת הליך פשיטת הרגל נועד למחוק את כל יתרת החובות ברי-התביעה של החייב שטרם נפרעו.

עם זאת, סעיף 69 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 מסייג את תחולת ההפטר כך שהוא לא יחול על שלושה סוגי חובות ובהם חובות בגין קנסות של המדינה, חובות שנוצרו עקב מעשי מרמה וחובות של תשלום מזונות.

סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו ההפטר לא יחול על "חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

כלומר, הסעיף קובע שחוב המזונות של פושט הרגל יוחרג מצו ההפטר, אם כי בכפוף לשיקול דעת בית המשפט. לפיכך, הכלל שהתגבש בפסיקה בעניין זה קובע אף הוא שצו ההפטר אינו חל על חוב מזונות, אלא אם בית המשפט קבע אחרת.

אולם, לאחרונה התעוררה שאלה נוספת בעניין זה והיא האם ניתן לפטור פושט רגל מחוב ערבות שלו לחוב מזונות של חייב אחר, או שמא נכלל גם חוב זה במסגרת סעיף 69(א)(3) לפקודה.

כלומר, האם ניתן לפטור פושט רגל לא מחוב מזונות ישיר שלו, כי אם מחוב ערבות שלו לחוב מזונות של אדם אחר, שהוא החייב העיקרי למעשה בחוב המזונות.

שאלה זו נדונה בפני בית המשפט העליון והוכרעה על ידו בתשובה חיובית במסגרת פסק הדין התקדימי שניתן על ידו ביום 3.2.2019 בהליך ע"א 8096/17 עידית סקוק נ' סבטלנה איסחקוב וזאת בהתאם לדעתה של השופטת וילנר, אליה הצטרף בהסכמה השופט שטיין ובניגוד לדעתו החולקת של השופט הנדל.

כלומר, פסק הדין קבע שניתן לפטור פושט רגל מחוב ערבותו לחוב מזונות שנצבר על ידי החייב העיקרי.

תיק זה עסק בחייב אשר נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בגין חוב מזונות שהוא חב לילדיו וכן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תיק זה.

בשנת 2007 ביקש החייב הנ"ל לצאת מהארץ ועל כן המערערת בתיק בית המשפט העליון חתמה על כתב ערבות לתשלום חוב המזונות שלו, אשר נועד להבטיח את שובו לארץ.

ברם, החייב עזב את הארץ ולא שב אליה ועקב כך צורפה המערערת-הערבה אף היא כחייבת לתיק ההוצאה לפועל בגין חוב המזונות.

בשלב מסויים, הערבה לא עמדה בתשלום חוב המזונות ובתשלום חובות אחרים ועל כן היא הגישה בקשה להכרזתה כפושטת רגל בפני בית המשפט המחוזי.

הערבה הוכרזה כפושטת רגל בשנת 2011, כאשר בשנת 2016 היא קיבלה צו הפטר אשר פוטר אותה מכל חובותיה שהנם בני הפטר.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע שצו ההפטר שלה לא יחול על חוב הערבות שלה לחוב המזונות, שעומד כיום על סך של 650,000 ₪, מאחר שהמדובר בחוב מזונות כאמור בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל וזאת למרות שהיא ערבה בלבד לחוב המזונות ואיננה החייבת העיקרית של חוב זה.

הערבה הגישה ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט העליון.

הכרעת העליון ומתן הפטר מחוב שנוצר מערבות לתשלום מזונות

השאלה המרכזית שעמדה לדיון בפני שופטי העליון היתה האם החוב של פושט רגל, אשר נובע מערבותו לתשלום חוב המזונות של החייב העיקרי, מהווה אף הוא "חבות לפי פסק דין לחובתו בתביעת מזונות" כאמור בסעיף 69(א)(3) לפקודה, כך שהוא מוחרג מתחולתו של צו ההפטר שניתן לו.

השופטת וילנר קבעה כי הן לשון החוק והן תכליתו מורים על כך שאין להחריג מצו ההפטר גם את חובו של ערב לחוב מזונות ועל כן ההפטר חל גם על חוב הערבות לחוב מזונות.

לשיטתה, מבחינת לשון החוק, עולה בבירור שאין להחריג מצו ההפטר גם את חובו של ערב לחוב מזונות, מאחר שחבותו של ערב לחוב מזונות נובעת מערבות לחוב ולא מפסק דין שניתן לחובתו הוא, מאחר שפסק הדין ניתן לחובת החייב המקורי. כך גם עולה מבחינת תכלית החוק.

כידוע, הליכי פשיטת רגל נועדו לממש שתי תכליות עיקריות קרי, מימוש נכסי החייב וחלוקתם באופן יעיל ושוויוני בין נושיו וכן מתן אפשרות לחייב להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו, שעליו מבוסס גם רעיון צו ההפטר, הגם במחיר פגיעה באינטרס הנושים.

בנוסף, הליכי פשיטת הרגל נועדו להיטיב עם כלל הציבור ולסייע בשמירה על הליכי מסחר תקינים.

עם זאת, הפקודה גם מחריגה מספר חובות מתחולתו של צו ההפטר, שהנם בעלי מאפיינים ייחודיים, לרוב כאלה הטומנים בחובם כשל מוסרי כלשהו, אשר חרף הרצון לשקם את החייב, אין זה מוצדק לפטרו מתשלומם.

עם חובות אלו נמנית גם חבות הנובעת מפסק דין בתובענת מזונות, מאחר שהימנעותו של החייב מתשלום מזונות לילדיו כרוכה כידוע בכשל מוסרי כבד.

ברם, בשונה מהחייב המקורי בתשלום המזונות, הערב אינו נושא באחריות אישית לפרנסת הנושים ומשכך הימנעותו מתשלום החוב איננה כרוכה באותו כשל מוסרי-חברתי הנלווה לאי-תשלום המזונות מצד החייב העיקרי עצמו.

מה גם שאינטרס הנושים יפגע באופן חלקי בלבד ממתן הפטר לערב מחוב המזונות, מאחר שהביטוח הלאומי ישא בתשלום החוב לבני המשפחה הזכאים, בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

מנגד, כאשר הערב נקלע ברבות הימים להליכי פשיטת רגל ומתקיימים בו התנאים למתן הפטר, הרי שמתקיימות בו התכליות העומדות ביסוד דיני פשיטת הרגל ומוסד ההפטר, בדבר  שיקום ומתן הזדמנות נוספת, חרף כשלי העבר.

השופטת וילנר התייחסה גם לסעיף 175(א)(3) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, שאמור להחליף בבוא העת ועם כניסתו לתוקף את סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל ואשר קובע כי ההפטר לא יחול על חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין.

השופטת וילנר ציינה כי אמנם לשון סעיף 175(א)(3) לחוק שונה במעט לשון סעיף 69(א)(3) לפקודה, אך לדעתה, מבלי לקבוע מסמרות, מדובר בשוני סמנטי בלבד, שגם המחוקק עצמו לא התייחס אליו במסגרת ההליכים לחקיקת החוק.

לפיכך נראה שגם לפי החוק החדש, חבותו של ערב לחוב מזונות לא תוחרג מן ההפטר שכן חבותו איננה חבות לפי פסק דין אלא על פי כתב הערבות, כפי שהוסבר לעיל.

השופט שטיין הצטרף אף הוא לדעת השופטת וילנר, אף זאת הן לאור ניתוח לשון החוק והן לאור תכליתו.

מבחינת לשון החוק, ציין השופט שטיין כי הערב לחוב מזונות לא חב שום חבות לפי פסק דין לחובתו, מה גם שהוא איננו נתבע כלל בתביעת מזונות, אלא הוא חב את חובו לפי החוק הערבות, תשכ"ז-1967 בלבד.

לפיכך, פושט הרגל זכאי להפטר לגבי חוב ערבותו לחוב מזונות, בתנאי שהוא תם לב ואיננו נמצא אשם במעשי רמייה וקנוניה.

מבחינת תכלית החוק, ציין השופט שטיין כי קבלת הפטר בהליכי פשיטת רגל ופתיחת דף חדש היא אחת הזכויות החשובות שיש לאזרח בישראל.

זכות זו מבטיחה לאדם שאיתרע מזלו והגיע לשוקת שבורה, רווחה ואור בקצה המנהרה. הגבלת זכאותו של פושט רגל להפטר ולדף חדש בשל היותו ערב לחוב מזונות עומדת אפוא בניגוד לרציונל של דיני חדלות פירעון של יחיד ומתוצאה זו עלינו להימנע.

השופט הנדל, בדעת מיעוט, חלק על דעתם של השופטים וילנר ושטיין וזאת הן לעניין לשון החוק והן לעניין תכליתו.

מבחינת לשון החוק, סבר השופט הנדל כי ניתן לפרש את המונח "חבות בפסק דין לחובתו בתביעת מזונות" באופן רחב יותר, כך שהוא חל גם על ערבים לחוב מזונות לפי פסק דין, למרות שפסק הדין ניתן כגד חייב אחר וזאת מאחר שהערב נכנס בעצם בנעלי אותו חייב שפסק הדין ניתן לחובתו.

מבחינת תכלית החוק, ציין השופט הנדל כי אמנם, הכתם המוסרי שדבק בהורה שאינו משלם מזונות לילדיו, אינו דבק גם בערב, אך עסקינן בדין ולא בחסד או במוסר ועל כן הכתם המוסרי אינו ממצה את הסוגיה.

בל נשכח שהמטרה המרכזית בתשלום מזונות היא להגשים תכלית סוציאלית וכי לא מדובר בהתנדבות או בעשיית מעשה טוב אלא בחוב משפטי מובהק של הורה כלפי ילדיו.

לפיכך, מטרתו של סעיף 69(א)(3) לפקודה הנה להבטיח שצרכיהם הבסיסיים-סוציאליים של הקטינים יסופקו גם במסגרת צו ההפטר.

עוד ציין השופט ניל הנדל שאין לפטור את הערבה מאחריותה לחוב המזונות, מאחר שהיא נטלה אותה על עצמה ביודעין, ואין סיבה להעדיף את אינטרס השיקום שלה על פני האינטרס של הקטינים הזכאים למזונותיהם.

זאת גם מאחר שסכום תשלום החוב על ידי המוסד לביטוח לאומי קטן מסכום תשלום החוב שלה. בנוסף, אין גם כל הצדקה להעביר את נטל התשלום של חוב המזונות לכתפי הציבור קרי, למוסד לביטוח לאומי, וכי "יש לזכור כי גם הקופה הציבורית מוגבלת היא. הכסף שהמוסד מוציא אינו כאש שניתן להעביר מנר לנר, אלא בא על חשבון צרכים ציבוריים אחרים".

למרות הכל, השופט הנדל נותר בדיעת מיעוט ועל כן הוחלט ברוב דיעותיהם של השופטים וילנר ושטיין שניתן לפטור פשוט רגל מחוב ערבות שלו לחוב מזונות של אחר.

קראו עוד בנושא: פטור מחתימה על ערבות בגלל אי גילוי מידע מצד הבנק   פריסת חוב מזונות בהוצאה לפועל