תכנית הפירעון הנה תכנית שכוללת פירעון חלקי של חובות החייב ואשר מעניקה לחייב הפטר עם סיומה. התוכנית מגובשת על ידי המנהל המיוחד שמונה בעת מתן צו כינוס הנכסים, במסגרת הליך פשיטת הרגל וכפופה לאישור בית המשפט.
תוכנית הפירעון נוסדה במסגרת הרפורמה משנת 2013 לקיצור הליכי פשיטת הרגל ובהתאם לפקודת פשיטת הרגל.
מטרת הרפורמה היתה ליעל את הליכי פשיטת הרגל וזאת באופן שייקדם את שיקומם הכלכלי של החייבים שמעוניינים לפרוע את חובותיהם וכן יזרז את קצב חלוקת כספי קופת הכינוס בין נושיו של החייב.
כעבור מספר שנים, ביום 5.3.2018, אושר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, אשר נכנס לתוקף ביום 15.9.2019.
מטרתו המרכזית של החוק החדש הנה להביא לשיקומם הכלכלי של החייבים חדלי פירעון, בעוד שמטרתו המרכזית של החוק הקודם היתה להגן על האינטרסים של הנושים ולמקסם את הליכי הגבייה.
למרות שהחוק החדש חל רק על הליכים אשר התחילו ממועד כניסתו לתוקף ואילך, אזי בפועל, רוח החוק החלה להשפיע בפסיקה גם על לא מעט הליכים שהחלו עוד לפני כניסתו לתוקף.
כך גם אירע גם בפסק הדין שניתן על ידי השופטת נועה גרוסמן ביום 16.5.2019 בהליך פש"ר 24791-01-17 ארביב נ' כנ"ר ת"א ואשר דן באישור תוכנית הפירעון שגובשה לגבי החייב בתיק זה.
המדובר היה בחייב בן 60, בעל חובות בסך כולל של כ-333,000 ₪. חובו העיקרי היה כלפי נושה אחד שהחזיק בשטרות שלו משנת 1985, ולא מימש אותם בהליכי הוצאה לפועל במשך למעלה מ-30 שנה.
החייב טען שמדובר בשטרות מזויפים, אולם בית המשפט קבע שאין מקום לטענות אלו בהליך פשיטת הרגל וכי יש להתייחס לחובו כאל חוב חלוט.
תוכנית הפירעון שגיבשה הנאמנת המיוחדת שמונתה לחייב כללה סך של 180,000 ₪, אולם בית המשפט החליט לבסוף לקבוע לו תוכנית פירעון בסך של 48,000 ₪ בלבד וזאת כפי שנסביר בפרטים בסקירה שלפניך.
הנאמנת המיוחדת שמונתה לגבי החייב הציעה תוכנית פירעון לפיה החייב ישלם 60 תשלומים חודשיים בסך של 3,000 ₪, כך שבסך הכל הוא ישלם 180,000 ₪. הצעה זו התבססה על תחשיב לפי הכנסות החייב ואשתו יחדיו הינן בסך של 15,340 ₪. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לדעתה.
החייב טען שלל טענות ובין היתר טען שחל קרע בינו לאשתו ועל כן הוא מתגורר עמה רק משיקולים כלכליים וכי שכרו שלו עומד על סך של 7,000 ₪ בלבד ועל כן הוא מבקש שסכום התשלום החודשי שלו במסגרת תוכנית הפירעון ייגזר מסכום זה בלבד.
הנושה של החייב טען שסכום הפירעון החודשי של החייב צריך להיות גבוה מהסכום שהציעה הנאמנת וזאת בסך של 5,000 ₪ X 60 תשלומים.
בית המשפט ציין כי דו"ח ועדת חריס, שעליו התבססה הרפורמה לקיצור הליכי הפש"ר משנת 2013, שם דגש על זכותו של החייב למחייה בכבוד והמליץ על עריכת תוכנית פירעון אשר תיצור איזון ראוי בין זכויות החייב ובין זכויות הנושים, באופן שיותיר בידי החייב ומשפחתו את הסכום הדרוש להם למחיה בכבוד מחד ויאפשר פירעון מקסימלי אפשרי של החובות, מאידך.
לפיכך, בנוסף להוצאות שוטפות, יש להכיר גם בהוצאות חיוניות נוספות הדרושות לחייב ומשפחתו כגון, הוצאות בריאות, הוצאות תמיכה ותלויים שאינם גרים עם החייב, לרבות תשלום מזונות ועוד. כל אלו מקימים את הזכות למחיה בכבוד.
המגמה אשר שמה לנגד עיניה את החייב כמוקד מרכזי, מצאה את ביטויה גם בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש, אשר מתאים את פקודת פשיטת הרגל לכלכלה הישראלית בת זמננו.
חוק זה מטמיע בתוכו את התפיסה לפיה בחברה צרכנית מודרנית, חדלות הפירעון אינה כתם אישי וחברתי שעל החייב לשאת כמעמסה לכל שנות חייו וכי יש להעדיף את שיקומו של החייב לתועלת החברה והנושים.
כלומר, השינוי המשמעותי ביותר שחוק חדלות פירעון נושא בכנפיו, הוא שינוי תפיסתי, בין היות היחיד חייב השקוע כל חייו בחובות, לבין להיותו אדם המצוי בהליך שיקומי.
במסגרת החוק החדש, המחוקק ביקש לקדם לא רק את שיקומו הכלכלי של החייב והשאת שיעור החוב לנושים, אלא גם למצוא את המתווה הנכון שיסייע לחייב להשתלב בחברה מבחינה כלכלית, ולא לשוב למעגל החובות.
עוד נקבע שיש לתת חשיבות לגישתו החדשה של החוק גם בתקופת המעבר שעד כניסתו לתוקף, מאחר וראוי להשריש בה את מטרות החוק וכפי שגם בית המשפט העליון קבע במסגרת תיק ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז כי:
"...על אף שהעניינים שעלו לפנינו קדמו למועד תחילת החוק החדש, אשר פורסם כאמור בימים אלה ממש, הרי שאין בכך כדי לשלול השפעה פרשנית מסוימת של החוק החדש על המצב המשפטי הקיים".
בהתאם לזאת בהליך פשיטת הרגל יש לאזן בין זכויות הנושים לבין צורכי החייב וזכותו למחיה בכבוד ולא לשים את כל הכובד על זכויות הנושים בלבד.
ברם, בית המשפט קבע שתכנית הפירעון המוצעת על ידי הנאמנת אכן עומדת במטרה של הענקת מזור לנושים, אך היא מחמיצה במידה רבה את מטרת הסיוע לחייב לפרוע את חובותיו בדרך ההולמת את מצבו הכלכלי ושיקומו.
בהמשך לכך פירט בית המשפט את הנתונים שיש לקחת בחשבון לצורך גיבוש תוכנית הפירעון של החייב במקרה דנן:
לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי תוכנית הפירעון של החייב תכלול 48 תשלומים חודשיים של 1,000 ₪ כל אחד, סך הכל, סך של 48,000 ₪. עוד נקבע שהחייב יהיה רשאי להקדים תשלומים ויהיה פטור מהגשת דו"חות אלא לפי דרישה וכי בסיום התשלומים הוא יהיה זכאי לקבל צו הפטר.
הכספים המוגנים הצבורים לטובת החייב לא יחולטו על פי הוראות סעיף 85 לפקודת פשיטת רגל. מנגד, החייב יהיה רשאי להשתמש בכספים שאינם מוגנים כדי להקדים תשלומים.
מאחר ומדובר בחסכונות שנצברו מיגיע כפיו של החייב, יש לעשות בהם שימוש לצורך פירעון החובות כחלק מן התשלום החודשי, המבוסס אף הוא על יגיע כפיו של החייב ולא בנוסף.
זאת במיוחד בהתחשב בוותק החובות, בצורך של החייב להבטיח מקור הכנסה בזיקנתו על מנת שלא יפול על שכם החברה וכן בצורך לסייע לחייב לקצר את משך השהיה בהליך, כמצוות המחוקק בחוק חדלות פירעון החדש.
כלומר, יש לאפשר לחייב לחיות לכשייצא לגמלאות, חיי זקנה בכבוד, מבלי שיאלץ להקריב את מקצת חסכונותיו עבור חובות עבר משנת 1985.
עוד בנושא: באילו מקרים יש להתחשב במצבו הבריאותי של החייב?
