בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לפרוע את חובותיו של חייב בהליך פשיטת רגל באמצעות כספי קצבת הפנסיה שלו, גם כאשר הגיע המועד שבו ניתן למשוך אותם מקופת הגמל, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן.
כך נקבע במסגרת הליך רע"א 3457/21 איבט עזר נ' עו"ד אלון קזיוף בהתייחס לסעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, אשר הוחלף בסעיף 228 לחוק חדלות הפירעון החדש.
בסקירה שלפניך נסביר את עיקרי פסיקתו המנחה של בית המשפט העליון והשיקולים שמאחורי הרצון להגן על הכספים שנחסכו בקופת הגמל כמעט בכל מחיר.
תיק זה עסק בחייבת שהיתה בעלת מניות יחידה בחברה, אותה ירשה מבעלה המנוח. במהלך שנת 2017 נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון בגלל חובות כספיים בסכום של כ-33 מיליון ₪.
מאחר שהחייבת גם ערבה לחובות החברה, ננקטו גם נגדה הליכי פשיטת רגל במהלך שנת 2018, על ידי אחד מנושי החברה, במסגרתם היא הוכרזה כפושטת רגל.
מכיוון שהליכי פשיטת הרגל של החייבת נפתחו בשנת 2018 דהיינו, לפני כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ביום 15.9.2019, הם היו כפופים לפקודת פשיטת הרגל ולא להוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
במסגרת הליכי פשיטת הרגל של החייבת, בשנת 2020 נמכרה דירת המגורים שלה שהוערכה בשווי של כ-3.9 מיליון ₪ וזאת חרף התנגדות החייבת, שטענה שהיא מתקיימת אך ורק מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, בסך כולל של כ-3,100 ₪ בלבד ואין לה מקור כספי אחר לממן את מגוריה.
עם זאת, בהתחשב בעובדה זו ובגילה המתקדם, 69 שנים באותה עת, בית המשפט פסק לה דמי דיור חילופי גבוהים מהרגיל, בסך של 462,000 ש"ח וזאת לתקופה של 7 שנים במקום לשנה וחצי בלבד.
בשנת 2021 ביקשה החייבת לבטל עיקול שהנאמנים הטילו על קופת גמל שלה בסך של 391,396 ₪, בטענה שהמדובר בכספים מוגנים לאור סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, שקובע שבית המשפט אינו רשאי לאשר לנאמן לפדות כספי קופת גמל למטרת קצבה כאשר טרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה.
הנאמנים התנגדו לבקשת החייבת בטענה שהיא קיבלה דמי דיור חלופי גבוהים מהרגיל בשל הצהרתה הכוזבת לפיה היא מתקיימת רק מקצבאות הביטוח הלאומי.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת החייבת, מאחר שהיא ממילא הגיעה לגיל הפרישה והיתה זכאית לקבל את קצבת הפנסיה ועל כן הוסרה המגבלה לפי סעיף 85(1א) לפקודה, וכן לאור ההטעיה שביצעה בשעה שלא דיווחה לבית המשפט על קופת הגמל שלה.
לדבריו, אמנם מדובר בסכום זעום ביחס לכלל החובות אך מדובר בנכס האחרון שנותר לרשות הנושים. עם זאת נפסק שאין להעביר לקופת פשיטת הרגל את כל כספי הפנסיה של החייבת, אלא יש להשאיר לה 80,000 ₪ מתוכם, בשל גילה המתקדם ומצבה הכלכלי.
החייבת לא ויתרה והחליטה להגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפני בית המשפט העליון, בטענה שלא היה מקום להעביר לקופת פשיטת הרגל את מרבית כספי הפנסיה נוכח גילה, העובדה שאין לה מקור פרנסה חילופי והעובדה שהמדובר בסכום נמוך יחסית שאין בו כדי להועיל לנושי החברה.
כצפוי, הנאמנים התנגדו לערעור בעיקר בשל חוסר תום לב של החייבת, לטענתם.
בית המשפט העליון ציין בפתח דבריו שסעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, שהוחלף בשינויים קלים בסעיף 228 לחוק חדלות הפירעון החדש, קובע שהנאמן איננו רשאי לממש את כספי קופת הגמל של החייב ללא אישור בית המשפט.
עוד קובע סעיף זה שכל עוד לא הגיע המועד לתשלום כספי הקצבה, הכספים מוגנים מפני העברתם לקופת פשיטת הרגל. לאחר שכבר הגיע מועד תשלומם כקצבה, בית המשפט רשאי להעבירם לקופת פשיטת הרגל, אולם לשם כך עליו לאזן בין צורכי מחייתו של החייב, לבין הצורך לפרוע את החובות כלפי הנושים.
סעיף 85(1א) לפקודה מבוסס על תכלית סוציאלית מובהקת, שנועדה להגן על כספי הפנסיה של החייב מפני מימושם, מאחר שכספים אלו נועדו להבטיח רמת קיום מינימלית לפורשים משוק העבודה ולהבטיח את ביטחונם הכלכלי.
לפיכך, ככלל, כאשר מקורות ההכנסה הנוספים וגורמי התמיכה העומדים לרשותו של החייב עלולים שלא לאפשר קיום בכבוד בשנות זקנתו, ראוי להותיר ברשות החייב כספי פנסיה שהגיע המועד לתשלומם כקצבה.
רק במקרים יוצאי דופן, כגון כאשר מתקיימות נסיבות חריגות הנוגעות להסתבכותו הכלכלית של החייב או להתנהלותו בהליך פשיטת הרגל, מן הראוי לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי סעיף 85(1א) לפקודה, שהוחלף בסעיף 228 לחוק חדלות פירעון, ולהורות על חריגה מכלל זה.
במקרה דנן מדובר בחייבת שאין לה נכסים, שמתקיימת רק מקצבאות הביטוח הלאומי ודמי הסידור החילופי, שאיננה יכולה להסתייע בבני משפחתה ועל כן כספי הפנסיה נדרשים למחייתה הבסיסית.
הסתבכותה הכלכלית של החייבת נוצרה מכניסת החברה שירשה מבעלה לחדלות פירעון ומבלי שהיא עצמה נטלה חלק פעיל בניהולה. בנוסף, התועלת המעשית לנושים מהעברת כספי הפנסיה לקופת פשיטת הרגל תהיה מועטה, מאחר שערכם הוא כ-1% בלבד ממצבת החובות של החייבת.
אמנם החייבת הסתירה מבית המשפט את כספי הפנסיה, אך הנאמנים עצמם ידעו עליהם ולמרות זאת הם נמנעו מלדווח עליהם בעצמם לבית המשפט. בנסיבות אלו, אין די בליקוי שנפל בהתנהלות החייבת כדי להצדיק את התוצאה הקשה של אובדן כספי הפנסיה המצומצמים שלה.
קריאה נוספת: למי שייכים כספי החזר מס על נכס מוגן?
