כאשר צו שלישי שמחזיק בנכס מעוקל של חייב בהוצאה לפועל מפר את צו העיקול ללא הצדק סביר, הוא חשוף לסנקציה לפיה הוא יחוייב לשלם לזוכה את החוב של החייב או את שווי הנכס המעוקל וזאת לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.
לשם כך, על הזוכה להגיש בקשה לחיוב הצד השלישי בתשלום החוב של החייב בפני רשם ההוצאה לפועל וזאת כפי שאירע בהליך הוצל"פ 515624-04-18 ברון פיננסים בע"מ נ' פלוני.
תיק זה עסק בחברת אשראי בשם ברון פיננסים בע"מ אשר בשנת 2018 הגישה בקשה לביצוע צ'ק של אחד מלקוחותיה, בסך של כ-26,000 ₪ (קרן).
במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שבהם נקטה הזוכה, הוטל במרץ 2021 צו לעיקול חלק ממשכורתו של החייב שמשולמת לו על ידי החברה שמעסיקה אותו, בשם גרינלנד מזון וציוד לחיות מחמד בע"מ.
הזוכה מסרה את צו העיקול לעובדת החברה בשם יעל שכטר, שגם חתמה על אישור המסירה של הצו.
מסיבות שלא הובהרו, החברה לא כיבדה את צו העיקול ולא העבירה את הכספים המעוקלים ללשכת ההוצאה לפועל כנדרש לפי חוק.
לפיכך, בספטמבר 2021 הגישה הזוכה בקשה לחייב את החברה בתשלום מלוא חובו של החייב, שבאותה עת כבר עמד על סך של 41,000 ₪ וזאת לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
בעקבות הגשת הבקשה, ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר זימון החברה לדיון בתיק בחודש דצמבר 2021, שאף היא הומצאה לחברה באמצעות אותה עובדת בשם יעל שכטר.
מנכ"ל החברה שהתייצב לדיון בתיק, טען שהוא מעולם לא קיבל את צו העיקול, כמו גם את בקשות הזוכה והחלטות רשם ההוצאה לפועל בתיק.
עוד טען המנכ"ל כי הוא כלל איננו יודע מי היא אותה "יעל שכטר" חתמה על כל יתר אישורי המסירה לחברה, כולל אישור מסירת ההחלטה בדבר זימון החברה לדיון בלשכת ההוצל"פ. לדבריו, אין לו כל עובדת בשם זה.
אולם, כאשר נשאל מנכ"ל החברה איך הוא ידע על הדיון בתיק אליו הוא התייצב, בשעה שלטענתו הוא לא קיבל את ההחלטה שזימנה אותו לדיון, הוא לא סיפק כל הסבר סביר לכך. אם לא די בכך, אזי למרות שרשם ההוצל"פ הורה למנכ"ל החברה להעביר את תלושי המשכורת של החייב בגין תשעת החודשים שמאפריל ועד דצמבר 2021, הוא לא עשה זאת.
לאור האמור לעיל קבע רשם ההוצאה לפועל כי מנכ"ל החברה לא סתר את ביצוע המסירות של צו העיקול, בקשות הזוכה והחלטותיו, אשר בוצעו כולן באותה דרך ולידיה של אותה יעל שכטר.
עוד קבע הרשם כי מנכ"ל החברה לא סיפק כל הצדק סביר מדוע הוא לא פעל בהתאם לאמור בצו העיקול, כאמור בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
בפסיקה נקבע כי המונח "הצדק סביר" מתייחס לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו.
הבחירה במונח "סביר" מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל לשכת ההוצל"פ. כלומר, מדובר במבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל בנסיבות שבהן פעל הצד השלישי, בצירוף עקרון תום הלב כפי שהוא חל בסיטואציות כאלו ואשר מתבסס על הכלל "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".
אולם, במקרה דנן, זולת הטענה הלקונית של מנכ"ל החברה לפיה לא קיבל לידיו את צו העיקול ושהוא איננו יודע מיהי יעל שכטר שחתמה על אישורי המסירה, הוא לא הציג כל נימוק והסבר שמניחים את הדעת ואשר עומדים במבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת, ומהווים "הצדק סביר" שמנע ממנו לפעול לפי צו העיקול.
למעשה, המנכ"ל אף הודה בסופו של דבר שיכול להיות שצו העיקול "...נפל אצלנו במערכת איפה שהוא נפל, אני לא מתכחש לזה...".
עוד ציין רשם ההוצל"פ שאם החברה סברה שהיא לא אמורה לפעול לפי צו העיקול, אזי היה עליה להגיש לרשם בהוצאה לפועל בקשה למתן הוראות להגיש לב"כ הזוכה בקשה למתן הבהרות.
בסיכומו של דבר, קבע רשם ההוצל"פ שהחברה לא הוכיחה קיומו של "הצדק סביר" להפרת צו העיקול והורה לה לשלם לזוכה סך של 36,000 ₪ על חשבון החוב וזאת בגין תשעת החודשים אפריל – דצמבר 2021 שבהם היא נמנעה מהעברת החלק המעוקל ממשכורותיו של החייב בהתאם להוראות צו העיקול.
קריאה נוספת בנושא: הדרך החוקית המהירה לביטול עיקולים
