צו עיכוב יציאה מהארץ הנו מצווים הנפוצים ביותר במקרים של פשיטת רגל וחדלות פירעון. צו מעצר נפוץ פחות במסגרת ההליכים כאמור, אך בכל מקרה, הוראות החוק החדש הכניסו שינויים חשובים באפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה להוצאת הצווים.
על מנת להתמודד עם חייבים שאינם משתפים פעולה במסגרת הליכי חדלות הפירעון שלהם, מעניק חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 את האפשרות להטיל עליהם סנקציות ומגבלות שונות, וביניהן צו עיכוב יציאה ו/או צו מעצר וזאת בהתקיים התנאים שקבועים לכך בחוק וכפי שנסביר בסקירה המפורטת שלפניך.
הסמכות להוציא צו עיכוב יציאה של חייב מעוגנת בסעיף 284 לחוק.
סעיף זה נועד להחליף את הליך הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ לפי סעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע כך: "משניתן נגד חייב צו כינוס, רשאי בית המשפט לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ; צו עיכוב היציאה יעמוד בתקפו עד לסיום הליכי פשיטת הרגל, אם לא ביטל אותו בית המשפט קודם לכן".
סעיף 284(א) לחוק קובע שבית המשפט רשאי לצוות על עיכוב יציאתו מהארץ של חייב יחיד שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון ואם החייב הנו תאגיד – של חבר התאגיד או מי שהיה נושא משרה בו, לתקופה שיקבע וזאת בתנאי שלבית המשפט היה יסוד סביר להניח שאותו אדם עומד לצאת מהארץ, וכי יציאתו עלולה לסכל את פירעון החובות של החייב, או לפגוע פגיעה ממשית בחקירת מצבו הכלכלי של החייב והנסיבות שהובילו למצבו.
יחד עם זאת, במידה ומדובר באדם שהינו תושב חוץ ולא תושב הארץ, צו עיכוב היציאה יוצא נגדו רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
סעיף 284(ב) לחוק קובע שבית המשפט רשאי לצוות על עיכוב יציאתו מהארץ של אדם גם במעמד צד אחד, וזאת בתנאי שהוא שוכנע שדחיית הדיון עד לקיומו במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו.
יחד עם זאת, במידה וניתן צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד, על בית המשפט לקיים דיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־ 14 ימים מיום מתן הצו.
סעיף 284(ג) לחוק קובע אפשרות לחלופה לפיה במקום לצוות על עיכוב יציאתו מהארץ של אדם כאמור, בית המשפט רשאי להתנות את יציאתו מהארץ במתן ערובה להנחת דעתו.
הרישא של סעיף 284(א) לחוק מבהירה כי שאין בו כדי לגרוע מהאמור בסעיף 142 לחוק ובסעיף 161(ב)(4) לחוק.
סעיף 142 לחוק עוסק במגבלות שמוטלות על החייב ממתן הצו לפתיחת הליכים לגביו ועד למתן הצו לשיקומו הכלכלי ולרבות הוצאת צו עיכוב יציאה לגביו, לפי סעיף 142(2) לחוק.
סעיף 161(ב)(4) לחוק מאפשר להטיל על החייב את אותן המגבלות גם במסגרת הצו לשיקומו הכלכלי.
כלומר, המסקנה הכללית שנובעת מסעיפים 142, 161(ב)(4) ו-284 לחוק הינה שניתן למעשה להוציא צו עיכוב יציאה כנגד החייב לכל אורך הליכי חדלות הפרעון שלו.
סעיף 285 לחוק עוסק בהוצאת צו מעצר של חייב. סעיף זה נועד להחליף את סעיף 57 לפקודת פשיטת הרגל, אם כי משך המעצר צומצם בסעיף החדש.
הסעיף קובע שבית המשפט רשאי להורות על מעצרו של חייב שהוא יחיד שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון ואם הוא תאגיד - של בעל שליטה בו, וזאת לתקופה שלא תעלה על עשרה ימים, ובתנאי שהוא מצא שהמעצר דרוש כדי למנוע ממנו לפגוע בהליכי חדלות הפירעון, להשהותם או להכביד עליהם בדרך אחרת, או כדי למנוע הברחת נכס או מסמך של החייב, הסתרתו או השמדתו, ושוכנע שאין כל אמצעי חלופי שניתן לנקוט כדי למנוע את המעשים האמורים.
כלומר, בעוד שניתן להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כלפי כל חבר בתאגיד, ולפיכך כנגד כל בעל מניות בחברה, את צו המעצר ניתן להוציא רק כנגד בעל מניות שהינו בעל שליטה בחברה.
סעיף 4 לחוק מגדיר "שליטה" בהתאם להגדרתה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968.
סעיף 1 לחוק ניירות ערך מגדיר שליטה כך: "היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד, וחזקה על אדם שהוא שולט בתאגיד אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסויים של אמצעי השליטה בתאגיד".
אמצעי שליטה בתאגיד יכולים להיות כל אחד מאלה:
במילים פשוטות יותר, בעל שליטה הינו בדרך כלל מי שיש לו לפחות 50% ממניות החברה.
קראו עוד בנושא: ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ
