בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה באופן נדיר למדי על ביצוע הרמת מסך, וחייב בעל חברה לשלם לשני עובדי החברה באופן אישי ומכיסו הפרטי תשלומים שהחברה חייבת להם בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות וכן בגין אי תשלום דמי הבראה.
כך נקבע במסגרת הליך סע"ש 10775-05-16 שלמה מיכאל נ' אי.איי.סי.אבטחה וייעוץ בטחוני בע"מ וסטיבן פארס.
תיק זה עסק בשני עובדים שעבדו בחברה לאספקת שירותי שמירה ואבטחה והועסקו מטעמה כשומרים בסניף של רשת ויקטורי לוד, במשך כ-11 חודשים בשנת 2015, עד להתפטרותם ממנה.
לאחר התפטרותם הגישו העובדים תביעה כנגד החברה והבעלים היחידי שלה בגין אי תשלום דמי הבראה כדין, וכן בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות לחברת איילון, וזאת למרות שהחברה ניכתה משכרם את חלקם כעובדים בגין ההפרשות הללו, כך שהיא יצרה מצג שווא במסגרת תלושי השכר שלהם כאילו שהיא מעבירה את הסכומים הללו לחברת איילון, בעוד שהסכומים הללו למעשה נשארו בחברה.
העובדים טענו שנודע להם על אי ביצוע ההפרשות לחברת איילון רק לאחר סיום עבודתם בחברה, והם גם הגישו מסמכים מטעם חברת איילון שאישרו שהחברה לא העבירה להם תשלומים כלשהם לקרן פנסיה וקרן השתלמות עבור העובדים, גם לא בגין חלק החברה בהם.
עוד טענו העובדים שיש לייחס לבעלים של החברה באופן אישי את חוב ההפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות ודמי ההבראה של החברה כלפיהם וזאת מכח עקרון הרמת המסך שלפי סעיף 6 לחוק החברות.
כצפוי, הבעלים של החברה טען שיש לסלק על הסף את התביעה האישית נגדו, מאחר שהוא מעולם לא שימש כמעסיק של העובדים, כי אם החברה בלבד.
לאחר הגשת התביעה, החברה נכנסה להליכי חדלות פירעון, ועקב כך עוכבו הליכי התביעה כנגד החברה, כך שהיא המשיכה להתברר רק כנגד הבעלים של החברה.
ניכוי כספים לקרן פנסיה משכר העובד מבלי להעבירם ליעדם מספיק להרמת מסך
בית הדין קבע שלאור צו ההרחבה ענף השמירה משנת 2014, העובדים אכן היו זכאים לביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות כבר החל מהחודש הראשון לעבודתם בחברה, וכי הם היו זכאים גם לדמי הבראה גם אם הם לא השלימו בחברה שנת עבודה מלאה.
לפיכך נותר לדון בשאלה העיקרית, והיא האם יש מקום לייחס את חוב החברה לעובדים לבעלים של החברה, באופן אישי, וזאת לאור סעיף 6 לחוק החברות?
סעיף 6 לחוק החברות מאפשר לבית המשפט לבצע את הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבעליה ולייחס לבעלי החברה באופן אישי חוב של החברה.
בית משפט רשאי לעששות זאת אם הוא מצא שבנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושים של החברה, או באופן שפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
ברמה העקרונית, בית הדין הבהיר שהפסיקה כבר קבעה בעבר שהתנהלות של מעסיק שמנכה משכר עובד תשלומים לקרן פנסיה מבלי להעביר את הכספים ליעדם, ותוך יצירת מראית עין בתלושים של הפרשות לפנסיה, הנה התנהלות חמורה, שמהווה מצג שווא ושליחת יד בכספי העובד.
מעבר לכך התהלות זאת אף מהווה עילה מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות וזאת מבלי שיהיה צורך להציג גם ראיות כלשהן בדבר עירוב נכסים או בדבר הקמת חברות סדרתית, שבדרך כלל מהווים אינדיקציה לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה.
כך לדוגמא נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין בהליך ע"ע 1137/02 אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ.
במקרה דנן, אין חולק שהבעלים של החברה שלט בחברה ולא הובאה כל ראיה לכך שהיתה בעיה טכנית או אחרת בהעברת הכספים לחברת איילון, כך שברור שמדובר בהתנהלות פסולה שהתמשכה על פני חודשים רבים.
בהתאם לכך נקבע שיש מקום להרים את מסך ההתאגדות שמפריד בין החברה לבעלים שלה ולייחס לו את חובות החברה כלפי העובדים.
עוד נקבע שיש להניח שהעובדים יכולים לקבל את מרבית הכספים הללו גם מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות פירוק החברה, אולם אין בכך כדי לפתור את הנתבע מאחריות ולו למען המסר ההרתעתי שבכך.
בסיכומו של דבר קיבל בית הדין את התביעה, וחייב את הבעלים של החברה לשלם לעובדיו באופן אישי סך כולל של 23,648 ₪ בגין ההפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות ותשלום דמי הבראה, ובתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪ לכל אחד מהם.
קריאה נוספת: האם ניתן לבצע הרמת מסך בשל חובות ארנונה?
