במסגרת הליך פשיטת הרגל, מוסמך בית המשפט להטיל סנקציות שונות על חייב או כל גורם מעורב אחר בהליך, אשר פועל בניגוד לדין.
אחת הסנקציות החמורות ביותר הנה האפשרות להורות על מאסר של מי שלא ציית לצו שניתן לגביו במסגרת הליך פשיטת הרגל וזאת בהתאם לסעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980, אשר קובע כך:
"נאמן, חייב או אדם אחר שלא מילאו אחר צו או הוראה שנתן בית המשפט או הכונס הרשמי או פקיד אחר של בית המשפט מכוח סמכות לפי פקודה זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס או אדם אחר שהורשה כהלכה, לצוות עליהם למלא את הצו או ההוראה ורשאי הוא, לפי בקשה כאמור, לצוות על מאסרו של הסרבן וזאת בנוסף על כל זכות ותרופה אחרות לגבי סירוב כאמור".
כלומר, סעיף 179 לפקודה הנו סעיף אשר מסמיך את בית המשפט שדן בהליכי פשיטת רגל לאסור כל אדם ולרבות החייב והנאמן, אך לא רק, אשר לא ציית לצו או הוראה שניתנו על ידי בית המשפט עצמו, או הכנ"ר, או כל בעל תפקיד אחר מטעם בית המשפט שהוסמך לתפקידו מכח הפקודה וזאת כדי לאכוף עליו את ביצוע הצו.
כאמור בסיפא של סעיף 179 לפקודה, ניתן להוציא את צו המאסר כלפי הגורם הסרבן בנוסף לכל צו אחר שניתן להשית עליו עקב הפרתו את הצו הרלוונטי לגביו.
כך, לדוגמא, ניתן להטיל על הגורם הסרבן קנס או מאסר בהתאם לסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.
לפיכך, ניתן לאסור חייב שמסרב לציית לצו בית משפט בהליך פשיטת רגל הן לפי סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל והן לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.
בדרך כלל נעשה השימוש בצו המאסר לגבי חייב אשר מפר דרך קבע ולאורך זמן רב את צו התשלומים החודשיים שהוטל עליו וזאת חרף מספר התראות שניתנו לו.
יחד עם זאת, מאחר שמדובר בסנקציה חמורה ביותר, אזי מטבע הדברים השימוש בצו זה ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד ובנסיבות מיוחדות אשר מצדיקות זאת.
הקריטריונים אשר צריכים להנחות את בית המשפט לצורך הטלת צו המאסר נקבעו על ידי בית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי.
בית המשפט העליון ציין כי מאסרו של חייב בפשיטת רגל בגין אי קיום חיובי ההליך הנו סנקציה חריפה וקיצונית שלא תינתן בנקל אלא כמוצא אחרון.
על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בנוגע למאסר ועליו לפעול בהתאם להנחיות הבאות:
דוגמא ליישום הנחיות בית המשפט העליון כאמור בתיק כוכבי, ניתן למצוא במסגרת הליך פש"ר 48007-03-15 עו"ד ישראל שפלר-הנאמן נ' יואל גבאי.
במסגרת תיק זה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום להורות על מאסר החייב בהתאם להנחיות אלו וזאת מאחר שהמדובר היה בחייב שאינו משתף פעולה כלל ואינו עומד בחובותיו בהליך.
בין היתר, החייב לא שילם ולא תשלום חודשי אחד, לא הגיש אף דו"ח חודשי, לא התייצב לחקירות בנימוק שאינו יכול לממן את הנסיעות, הסתיר מידע ופרטים מהותיים מהנאמן ומבית המשפט ואף לא קיים החלטות מפורשות של בית המשפט.
יתרה מכך: החייב קיבל מספר הזדמנויות מהנאמן ומבית המשפט לקיים את חיוביו ובכל זאת נמנע מלקיימם, ללא כל טעם משכנע.
בית המשפט קבע כי תירוציו של החייב והבטחותיו כי תוך זמן קצר ימסור מידע חיוני ומשמעותי לנאמן, שמו את הנאמן ואת בית המשפט ללעג ולקלס.
כתוצאה מכך קבע בית המשפט כי בנסיבות אלה נראה כי אין מנוס מהוצאת צו מאסר כנגד החייב ואין אפשרות לגרום לחייב לבצע את חיוביו בהליך בדרכים אחרות.
בהתאם לכך הורה בית המשפט על מאסר החייב למשך 14 יום החל ממועד מסויים, אלא אם כן הוא יסיר קודם לכן את כל מחדליו.
אגב, בצד האפשרות להורות על מאסר חייב אשר אינו מציית להוראות שניתנו לו במסגרת הליך הפש"ר שלו, ניתן גם להורות על מעצר החייב במידה והוא ניסה להשתמט מתשלום חובותיו על ידי הימלטות, הברחת נכסים, הסתרת נכסים וכדומה, וזאת בהתאם לסעיף 57 לפקודת פשיטת הרגל.
קראו בהרחבה: על הגשת ערעור בהליך פשיטת רגל
שאלות? חייג/י לשיחה עם עורך דין: 072-334-1001
