מה דינו של חוב חדש בתיק הוצאה לפועל שנפתח רק לאחר שכבר ניתן לחייבת צו הפטר? האם ההפטר יחול גם עליו כך שיש לסגור את תיק ההוצאה לפועל החדש? האם יש להחריג את תיק ההוצאה לפועל מההפטר ולאפשר לנושה לגבות אותו מהחייבת?
אלו חלק מהשאלות שאיתן התמודד רשם ההוצאה לפועל גיא סמולרצ'יק במסגרת תיק הוצל"פ 514240-04-21 מ. נ' ק שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.
יובהר כי הדין שחל על שאלה זו במקרה דנן היה פקודת פשיטת הרגל, מאחר שצו ההפטר ניתן לחייבת לפי תיקון 47 של חוק ההוצאה לפועל משנת 2015 שכלל תיקון עקיף של פקודת פשיטת הרגל, וזאת בטרם נכנס חוק חדלות פירעון לתוקף בשנת 2019.
סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו ההפטר יפשוט את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, למעט חוב שנוצר במרמה שפושט הרגל היה שותף לה.
לפיכך, כדי לדון בגורלו של החוב לפי תיק ההוצאה לפועל שנפתח, יש לבחון האם החוב הנו בר תביעה והאם הוא נוצר במרמה.
בנוסף יש לבחון האם הנושה ידע על הליך ההפטר, מדוע החייבת לא הצהירה על החוב במסגרת הליך ההפטר ואם היא עשתה זאת ללא צידוק, מהי תרופתו של הנושה שנותר מחוץ להליך.
כדי לקבוע האם החוב בר תביעה, יש לסקור תחילה את מועדי ההליכים השונים שננקטו במקרה דנן:
בקשת ההפטר הוגשה על ידי החייבת ביום 13.12.2020, במסגרת תיק איחוד שכלל 39 תיקי הוצאה לפועל בעלי חוב כולל בסך של כ-735,000 ₪. במסגרת צו ההפטר שולם לנושים דיבידנד בסך של 13,605 ₪, שהיווה כ-2% מסך כלל החובות.
צו ההפטר ניתן לחייבת ביום 15.12.2020.
תיק ההוצאה לפועל החדש נפתח כעבור כ-4 חודשים ביום 26.4.2021, וזאת לצורך ביצוע פסק דין בהיעדר הגנה שניתן כנגד החייבת ביום 18.12.2020 כלומר, 3 ימים בלבד לאחר מתן צו ההפטר.
לטענת הנושה, החייבת הפרה במרץ 2017 הסכם לפיו היא התחייבה לתת לו שירותי ייעוץ לחייבי הוצאה לפועל. פסק הדין חייב את החייבת לשלם לנושה סך של כ-14,000 ₪, שתפח לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל עד לסך של 20,000 ₪.
עילת החוב בגינו ניתן פסק הדין נוצרה, איפוא, במרץ 2017 כלומר, מספר שנים לפני מועד הגשת בקשת החייבת למתן צו הפטר. מכאן נובע שהחוב הנו חוב בר תביעה בהליך הפש"ר שכבר הסתיים.
כעת יש לבחון האם החוב גם נוצר במרמה.
כדי לקבוע האם חוב נוצר במרמה לצורך החרגתו מצו ההפטר, מוטל על הנושה נטל גבוה להוכחת המרמה, כך שאפילו הרשעה של החייב בהליכים פליליים בגין אותו חוב לא תוביל בהכרח הובילה לקביעה שמדובר בחוב שנוצר במרמה לצורך החרגתו מצו הפטר.
הנושה טען שהחייבת הוציאה ממנו כספים במרמה מאחר שהיא היתה מנועה מלהציע לו שירותים משפטיים מכיוון שאיננה עורכת דין, אולם הוא לא פירט כלל מהם השירותים הספציפיים שהיא התחייבה לבצע עבורו במסגרת ההסכם.
בנוסף, פסק הדין לטובת הנושה ניתן בהיעדר הגנה, כך שלמעשה טענותיו לא התבררו וגם הגנתה כלל לא נשמעה, מה גם שהוא לא טען כלל בכתב תביעתו שהחייבת רימתה אותו.
מהאמור לעיל עולה שהנושה לא הוכיח שהחוב כלפיו נוצר במרמה ולכן אין בטענה זו כדי להחריג את החוב מצו ההפטר.
כעת יש לבחון מדוע החייבת לא הצהירה על החוב במסגרת הליך ההפטר.
הנושה טען שנודע לו על צו ההפטר רק כאשר החייבת הגישה בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שלו בשל צו ההפטר.
החייבת טענה שהיא לא הצהירה על החוב כלפי הנושה במסגרת צו ההפטר מכיוון שהיא לא ידעה אז על החוב, וזאת מאחר שהיא לא קיבלה את כתב התביעה לידיה, אלא הוא נמסר לכתובת שבה היא לא התגוררה.
רשם ההוצאה לפועל קבע שכל טענה שיש לחייבת לגבי תקינות מסירת כתב התביעה לידיה היתה צריכה להתברר בבית המשפט ובמסגרת בקשה לביטול פסק הדין. כל עוד פסק הדין שריר ותקף, כך גם תקפה חזקת המסירה של כתב התביעה מושא פסק הדין.
מצד שני, לא יהיה זה הוגן לאפשר לנושה לגבות את מלוא החוב כלפיו, בשעה שהוא מהווה אחוז קטן ביותר מכלל החובות ל-39 הנושים האחרים של החייבת, ובפרט שהנושה התמהמה עם הגשת התביעה כנגד החייבת.
לפיכך נקבע שאין להכליל את תיק ההוצאה לפועל של הנושה בצו ההפטר ללא תשלום כלשהו לנושה.
בהתאם לכך נקבע שיש להכליל את החוב כלפי הנושה באופן רטרואקטיבי בצו ההפטר, כך שגם הנושה יקבל דיבידנד בשיעור של 2% מהחוב כלפיו, כפי שיתר הנושים קיבלו במסגרת צו ההפטר.
מאחר שסכום החוב לנושה הינו 20,000 ₪, מגיע לו דיבידנד בסך של 400 ₪. לסכום זה יש לצרף את הוצאות המשפט של הנושה בגין ניהול ההליך דנן ופתיחת תיק ההוצאה לפועל, כך שבסך הכל על החייבת לשלם לו סכום גלובלי בסך של 4,000 ₪ ורק לאחר מכן תיק ההוצאה לפועל שלו ייסגר.
עוד בנושא: דחיית בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל בשל חוסר תום לב
