נישאתם בגיל צעיר. כל אחד בנה קריירה מצליחה במקביל. הקמתם משפחה והחיים התנהלו כמו בערוץ החיים הטובים. בשלב מסוים בקריירה של הבעל שהתמחה בתחום הנדל"ן ההצלחה הפסיקה להאיר פנים.
קצב הזמנות הבנייה לבתים פרטיים ירד משמעותית. הבעל נאלץ לקחת סיכונים בלתי מחושבים וחסרי אחריות. הלקוחות נתקעו עם השלד של הבית. נאלצו להתגורר בדמי שכירות יקרה, נתנו לקבלן תקופת חסד נוספת וגם זה לא עזר. הקבלן פשט את הרגל ולא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו להשלים את בניית הבתים.
סיפורים מהסוג הזה הם חלק בלתי נפרד מאורחות חיינו. קבלנים בעלי שם ומוניטין נגררו לאותה סיטואציה של חדלות פירעון ופגיעה אנושה בלקוחות שנותרו חסרי קורת גג.
לאותו קבלן שנפל כלכלית יש גם אישה וילדים. הלקוחות שנפגעו לא מוותרים. הם מבקשים בצדק מבחינתם להיפרע מאותו קבלן והם מגישים תביעה בהוצאה לפועל לעיקול נכסיו ומכירת דירת מגוריו כדי שיוחזר החוב לנושים.
מה קורה עם דירת המגורים שרשומה גם על שם האישה והילדים עדיין מתגוררים בה? האם ניתן למכור אותה למרות שלאישה אין שום חלק ומעורבות ביצירת החוב על ידי הבעל?
בסוגיה זו נדרשו להכריע בית משפט השלום בירושלים בתיק 4340/05 ובהמשך בעקבות ערעור על פסיקת השלום, בית משפט המחוזי בתיק ע"א 2094/08.
נגד אהרון כובשי ניתן פסק דין שחייבו בתשלום סכום של 1,218,811 ש"ח, לאחר שנקבע כי הפר את התחייבותו כלפי מי ששילמו לו כספים לשם בניית בתי מגורים עבורם.
הנושים פתחו תיק הוצאה לפועל לצורך מימוש פסק הדין ובהתאם לחוק.
מונה כונס נכסים שהוסמך לפעול למימוש נכס המקרקעין שבבעלותו. מדובר בבית פרטי ובו חדרים רבים. מר כובשי הוא בעל מחצית הזכויות בדירה. שאר הזכויות בדירה הן בבעלות רעייתו, מרגלית כובשי. לגביה נקבע בפסק הדין כי לא הייתה שותפה להתנהלות החייב כלפי הנושים.
כדי לממש נכס שמוחזק בשותפות יש צורך להגיש תביעה לבית המשפט לפירוק השותפות בדירה. כונס הנכסים הגיש את הבקשה והאישה התנגדה בטענה שאין לה חלק ביצירת החוב של בעלה. גם אם תתקבל החלטה על פירוק יש לקבוע אם הדירה תימכר כפנויה או כתפוסה על ידי האישה.
בכל אחד מהמצבים המחיר הוא שונה מהותית. ולמחיר במקרה של הנושים יש משמעות רבה ומובנת. לפי הערכת שמאי לדירה שבמחלוקת, שוויה כפנויה הוא כ-560 אלף דולר וכתפוסה כ-165 אלף דולר.
בית המשפט המחוזי הסכים עם קביעת בית משפט השלום ודחה את בקשת האישה להימנע ממכירת הדירה.
בית המשפט נסמך על סעיף 53 א לחוק הוצאה לפועל הקובע כי: "ראש ההוצאה לפועל רשאי, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק הדין, למנות כונס נכסים לנכס מסויים של החייב" סעיף 54 לאותו חוק ממשיך וקובע כי "כונס הנכסים ייקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב".
לבית המשפט יש סמכות בתנאים מסוימים להורות לכונס שלא לפרק את השותפות על הנכס המיועד לעיקול.
אולם במקרה של משפחת כובשי, האישה אמנם, לא שותפה לחוב של בעלה אך יחד עם זאת, אין להתעלם מהנושים, ובהם בני זוג מבוגרים החיים מזה זמן רב בשכירות לאחר שאיבדו את רכושם לטובת החייב, ושאך לאחרונה פתחו נגדו בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שנים של מאבקים משפטיים.
לאחר איזון זכויות הנושים וזכויות האישה, קובע בית המשפט המחוזי כי לא יהיה זה צודק להימנע ממכירת הדירה, אף אם האישה לא תזכה למעמד של דיירת מוגנת מכח חוק הגנת הדייר. האישה, במקרה של פירוק השותפות ומכירת הדירה תקבל לידיה את מחצית שווי הדירה הואיל והמחצית השנייה נרשמה על שם בעלה החייב.
הבעל נכשל בעסקיו וצבר חובות כספיים ניכרים. הדירה נמכרה. האישה נותרה עם מחצית הזכויות שלא תמיד מאפשרים לה לממן נכס חלופי ראוי. מה עושים במקרה זה? האם האישה שנקייה מחובות זכאית להגנה כלשהי?
בית המשפט העלה בפסק דינו את השאלה האם האם הגנת הדייר הניתנת לשותפים בנכס עם פירוק השותפות בו, חלה על בני זוג כאשר יוזם פירוק השיתוף הוא צד שלישי, שנכנס בנעלי אחד מהם, כמו כונס הנכסים של הבעל במקרה דנן.
שאלה זו לדעת בית המשפט קשורה בפרשנות סעיף 40א לחוק המקרקעין השולל את ההגנה האמורה מבני זוג בעת פירוק השיתוף בדירת מגוריהם.
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע לעומת זאת, כי מי שהחזיק בנכס והיה בעלו (או חוכרו לדורות) ימשיך להחזיק בו כדייר מוגן, אם זכותו פקעה מחמת מכירת הנכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס.
זאת ועוד, הסעיף מעניק הגנה זו גם לבן זוגו של אדם כאמור, במקרה בו נפטר האדם ואם התקיימו מספר תנאים בבן הזוג, וכן לשותפו של אדם כאמור אם היו שותפים במקרקעין שנמכרו או חולקו.
לציין, שחוק הגנת הדייר, נחקק כחוק סוציאלי על רקע מצוקת הדיור שהחלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. החוק ביקש להגן על חסרי הדיור מפני משכירי הדירות.
אולם, משהמציאות החברתית השתנתה, נמצא כי לא פעם התהפכו היוצרות, וההגנה הרחבה שניתנה לשוכר פגעה שלא לצורך במשכיר. התפתחות זו הביאה את בית המשפט העליון לשאוף לצמצום תחולת החוק.
בכפוף לאמור לעיל ועוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין סיבה הגיונית להבחין בין תביעת פירוק שיתוף שמוגשת על ידי כונס נכסיו של החייב לבין תביעת פירוק שיתוף המוגשת על ידי החייב עצמו, במטרה לסייע לו לממש נכסיו לצורך פרעון חובותיו.
אין כל סיבה לעודד חייבים שלא לנהוג בהגינות כלפי הנושים ולפעול בעצמם לסילוק חובותיהם, עד שיהיה צורך בנקיטה בהליכי כינוס נכסיהם, מה שיוצר הכבדה נוספת על הנושים. בשם הגנה, כביכול, על זכויות בת זוגו של החייב, יגרם נזק משמעותי ביותר לנושים, ללא כל הצדקה.
נוכח האמור לעיל בפסק הדין נקבע עוד כי האישה, גב' כובשי אינה זכאי להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וסעיף 40 א לחוק המקרקעין הוא זה שתופס במקרה זה.
בעקבות פסיקה זו הוחלט שהדירה הנדונה תימכר כפנויה ולא כתפוסה כבקשתה של גב' כובשי. פירוק השיתוף בדירה לדעת בית המשפט הוא צודק וראוי ויש בו להגן על זכויות הנושים וגם על אלו של האישה שתקבל כספים ממכירת הדירה.
קיראו עוד: חובות של בני זוג - מתי החוב משותף?
ליחצו כאן לקבלת יעוץ משפטי אישי מעורך דין מיומן!
