לפי פסיקת בית המשפט בארץ, דיני ההתיישנות חלים גם על הליכים לגביית חובות מנהליים של האזרח למדינה. כתוצאה מכך המדינה רשאית לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חובות מנהליים כלפיה תוך 7 שנים ממועד היווצרם.
ברם, במסגרת תזכיר חוק שהופץ על ידי שרת המשפטים שקד ביום 15.5.2016, מוצע לקצר את תקופת ההתיישנות לגבי חובות כספיים אזרחיים לרשויות המדינה ורשויות מקומיות מתקופה של 7 שנים לתקופה של 3 שנים בלבד מן המועד שבו החוב הפך לחלוט, וזאת למעט במקרים חריגים אשר יקבעו על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
כתוצאה מכך המדינה לא תוכל עוד לגבות חובות בחלוף 3 שנים מן המועד שבו הם הפכו לחלוטים.
עם זאת יובהר כי הצעת החוק תחול רק על חובות מנהליים של תשלומי מיסים וארנונה, וכי היא לא תחול על קנסות למשטרה ולא על פסק דין אשר מטופלים במסגרת לשכות הוצאה לפועל, לגביהם תמשיך לחול תקופת ההתיישנות המקורית של 7 השנים.
למעשה הצעת החוק מבקשת להחיל על גביית החובות למדינה את דיני השיהוי במקום דיני ההתיישנות, הואיל ודיני השיהוי מקצרים בהרבה את תקופת נקיטת ההליכים המשפטיים לגביית חובות ביחס לדיני ההתיישנות.
הסיבה לכך נובעת מהחשש לפיו הרשויות לא תפעלנה באופן אקטיבי לגבות את חובות האזרח כלפיהן, ובמקום זאת הם תמתנה זמן ממושך עד שהאזרח יזדקק לקבלת שירותיהם, כך שרק אז הן תדרושנה מהאזרח לפרוע את חובותיו כלפיהן וזאת כתנאי למתן השירות.
גביה כזו מכונה גביה פאסיבית. דוגמא לגביה פאסיבית הנה כאשר האזרח זקוק לקבלת אישור עיריה בדבר העדר חובות לצורך העברת זכויות על נכס מקרקעין בטאבו, והעיריה מתנה את קבלת האישור בתשלום חוב ארנונה וכדומה.
להצעת החוק ישנם שני יתרונות וזאת הן מבחינת האינטרס של האזרח הפרטי והן מבחינת האינטרס הציבורי. מבחינת האזרח הפרטי, היתרון של קיצור תקופת ההתיישנות הנו ברור ומובן מאליו, כך שהוא איננו צריך עוד להתגונן מפני גביית חובות שהוא לא זכר כלל שהם קיימים, או שהוא לא זכר את נסיבותיהם ופרטיהם המדוייקים.
מבחינת האינטרס הציבורי, משמעות הצעת החוק הנו שהרשויות תמהרנה ותזדרזנה כעת לגבות את החובות כלפיהם בתוך תקופת ההתיישנות של 3 השנים, ובכך להעדיף גבייה אקטיבית על פני גבייה פסיבית.
תיקון החוק גם אמור לשים קץ לבעיות הפרשנות באשר לתקופת התיישנות החלה על חובות מס חלוטים, הואיל וקיימת גישה הרואה בחובות מס חלוטים בגדר פסקי דין, אשר תקופת ההתיישנות החלה עליהם עומדת על 25 שנה.
יצויין כי בעניין גביית החובות המנהליים קיימת כבר מחודש פברואר 2002 הנחיה 7.1002 של היועץ המשפטי לממשלה בדבר הפעלת הליכי גבייה מינהליים לפי פקודת המיסים (גבייה), אשר אף היא קובעת את העיקרון לפיו הרשות המנהלית איננה רשאית להשתהות בגביית חובותיה.
ההנחיה מציינת כי פקודת המיסים (גביה) אינה מנחה את הרשות המנהלית בשאלה תוך כמה זמן עליה להתחיל לפעול מן היום שבו רשאית היא לפי חוק לנקוט הליכי גביה, או כיצד לנהוג משפתחה בהליכי הגביה.
דבר זה, יחד עם העובדה שהליכי גביה כרוכים בהפעלת מנגנון מינהלי בעלות לא מבוטלת, הביא לידי כך שרשויות לא מעטות נמנעו מגביית חובות או השתהו במשך שנים רבות בהפעלת הליכי גביה ונקטו בהם לראשונה זמן רב מאוד לאחר מועד היווצרות החוב.
מצב זה אינו תקין, מאחר שאין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט הליכי גביה מינהליים לראשונה וללא צידוק לאחר לאחר שחלפו שנים רבות מן המועד שבו יכלה לראשונה לגבות את החוב, תוך שהיא מעמידה את האזרח, בשל הזמן הרב שחלף, במצב שבו יקשה עליו להתמודד עם טענת החוב.
לפיכך קובעת ההנחיה כי על הרשות המנהלית לנקוט בהליכי גביה תוך פרק זמן סביר שהינו 3 שנים לכל היותר למעט בנסיבות חריגות.
המדובר בנסיבות בהן פעלה הרשות כדי לגבות את החוב בדרכים אחרות, שאינן הליכי גביה לפי פקודת המסים (גביה), ושאינו בגדר גביה פסיבית, או שהחייב שוהה בחו"ל, או שלא ניתן היה למצאו על אף שננקטו פעולות סבירות למצאו, או שקיימת קיימת מניעה משפטית, או מתנהלים בין הצדדים הליכי גישור או בוררות וכדומה.
במובן מסויים ניתן לומר כי הצעת החוק מבקשת לעגן באופן חקיקתי את העקרונות המגולמים בהנחיה זו.
יש לך חוב לרשויות המדינה? חייג/י לשיחה עם עורך דין: 072-334-1001
