בית המשפט העליון דחה את ערעורו של עורך הדין לשעבר, ישראל בלום, על סירוב בית המשפט המחוזי, להוציא לו צו לכינוס נכסיו. לבלום חובות בהיקף של למעלה משלושה מיליון ש"ח, שנוצרו בין השאר בגין תביעות מרובות על רשלנות מקצועית, אשר הובילו גם לשלילת רישיונו כעורך דין.
בפסק הדין קבע שופט העליון, יורם דנציגר, כי חובותיו של בלום נוצרו בחוסר תום לב, זאת משום שרשלנות מקצועית בעשרות מקרים הנה חוסר תום לב בפני עצמה ולכן צריך לבחון כל חוב בפני עצמו, לפני שיורשה למבקש להיכנס להליך פשיטת רגל.
השופט דנציגר הדגיש את הצורך בהסתכלות רחבה יותר במקרים של קביעת תום לב בשלב כינוס הנכסים והמליץ לבתי המשפט למעט בקביעה זאת.
לדברי דנציגר, כעולה מפסק הדין , הבקשה למתן צו כינוס נכסים מהווה רק את השלב הראשוני בכניסה להליך פשיטת הרגל ולכן אין מקום בשלב זה לדון בשאלה האם החובות נוצרו בתום לב או שלא.
דנציגר מדגיש כי על מנת לקבל צו כינוס נכסים, קובע החוק רשימה של דרישות ותנאים בהם החייב צריך לעמוד, אך תום לב איננו בינהם.
בנוסף מרחיב השופט כי בשלב כינוס הנכסים המידע העומד לרשות בית המשפט, איננו מספק במקרים רבים, לקביעה האם בוצעו החובות בתום לב או לא ולעיתים המידע אף שקרי או איננו מלא.
דנציגר מתייחס למקרים חריגים בהם יש מקום לקבוע כבר בשלב הראשוני כי החובות בוצעו בחוסר תום לב קיצוני, אך מדגיש כי מדובר במקרים חריגים בלבד.
