סעיף 23 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 קובע שכאשר כאשר בית המשפט המחוזי נותן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון לגבי חברה, עליו גם להורות כבר במסגרת צו זה האם הצו יינתן לשם פירוק החברה או למען הפעלתה לשם שיקומה הכלכלי.
במקרה המצער, בו בית המשפט בחר להורות על פירוק החברה, יהיה על הנאמן לפעול למימוש נכסי קופת הנשייה ולחלוקתם בין נושי החברה.
לעומת זאת, אם בית המשפט יורה על הפעלת החברה לשם שיקומה הכלכלי, אזי יהיה על הנאמן להפעיל את עסקי החברה כדי לאפשר את המשך קיומה כעסק פעיל עד לשיקומה הכלכלי וכן לגבש דרכים לשיקומה הכלכלי וזאת כאמור בסעיף 57 לחוק.
הדרכים לשיקומה הכלכלי של החברה, יכולות להיות הכנת תכנית לשיקום כלכלי של החברה ו/או מכירת פעילותה העסקית של החברה, כאמור בסעיף 58 לחוק.
אם הנאמן יחליט לבחור בהכנת תכנית לשיקום כלכלי, יהיה עליו להכין את התוכנית ולדאוג לאישורה על ידי הנושים, בעלי המניות במידת הצורך וכמובן בית המשפט, כך קובע סעיף 80 לחוק.
לשם גיבוש התוכנית לשיקום כלכלי, הנאמן רשאי לנהל מו"מ עם הנושים וכל בעל עניין אחר בהליכי חדלות הפירעון של החברה, לפנות לכל אדם בבקשה להציע לו הצעה לתוכנית ואף לפרסם בציבור הזמנה להציע לו הצעות לתוכנית.
במסגרת גיבוש התוכנית, יהיה על הנאמן להתייחס לתביעות חוב עתידיות ובמיוחד לתביעות החוב של המוסד לביטוח לאומי, מאחר שהן מוגשות בדרך כלל בשלב מתקדם יותר של ההליכים, לאחר תשלום הגמלה לעובדים.
בנוסף, התוכנית צריכה לכלול את כל המידע שרלוונטי לצורך אישורה ובין היתר להתייחס לנקודות הבאות: הדרך המוצעת להמשך הפעילות העסקית של החברה, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת התכנית, התמורה מוצעת לנושי החברה ובעלי מניותיה ועוד.
כאמור, על מנת שהתוכנית לשיקום כלכלי תתקבל ותיכנס לתוקף, עליה לקבל את אישורם של הנושים, בעלי המניות וכמובן בית המשפט.
אישור בעלי המניות נדרש רק כאשר יסתבר שסך נכסי החברה עולים על סך חובותיה וכי התמורה שמוצעת לכל נושה לפי התכנית שווה למלוא סכום החוב כלפיו.
לפיכך, לאחר שהנאמן גיבש את התוכנית לשיקום כלכלי, עליו להגיש אותה לבית המשפט, כדי שבית המשפט יורה האם להביאה לאישור הנושים וחברי המניות. בית המשפט רשאי שלא להורות כן במידה שהוא מצא שתוכנית מהווה ניצול לרעה של הליכי חדלות הפרעון של החברה.
אם בית המשפט הורה שיש להביא את התוכנית לאישור הנושים ובעלי המניות, על הנאמן לזמן אסיפות שלהם ולהשיג את האישור של 75% מבעלי כח ההצבעה בכל אסיפה, ולאחר מכן להביא את אישור התוכנית לאישור בית המשפט.
לצורך אישור התוכנית, על בית המשפט לשקול, בין היתר, שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך והוא רשאי לשקול שיקולים נוספים, בהם שיקולים שנוגעים לעובדי החברה או לטובת הציבור.
יחד עם זאת, בית המשפט רשאי לאשר את התוכנית גם ללא קבלת הרוב הדרוש מקרב אסיפות הנושים ובעלי המניות ולמעשה לכפות את התוכנית גם על חברי אסיפה שהתנגדה לתוכנית, אם הוא שוכנע שהתוכנית הוגנת וצודקת ביחס לכל נושה או בעל מניות, וזאת בכפוף לתנאים מסויימים, ביניהם התנאי לפיו אם התוכנית לא תאושר, לא יהיה מנוס מפירוק החברה, אלא שהתמורה שהוצעה במסגרת התוכנית לכל נושה או בעל מניות באסיפה מתנגדת איננה נמוכה מהתמורה שהוא היה מקבל בפירוק החברה.
לאחר אישור התוכנית לשיקום כלכלי על ידי בית המשפט, תחולנה התוצאות הבאות:
בנוסף, בית המשפט שאישר את התוכנית לשיקום כלכלי יהיה מוסמך גם לדון במחלוקת שתתעורר בנוגע לפרשנות התכנית או ליישומה וזאת כאמור בסעיף 90(ב) לחוק.
עוד בנושא: מתי חלה התיישנות על תביעת חוב?
