במסגרת מתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, על בית המשפט למנות לתאגיד נאמן וכן להורות על אחת משתי האופציות הבאות: פירוק התאגיד או הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי - כך קובע סעיף 23 לחוק.
במידה ובית המשפט הורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, אזי יהיה על הנאמן להפעיל את עסקי התאגיד עד לשיקומו הכלכלי, וכן לגבש את הדרך לשיקומו הכלכלי באמצעות תכנית לשיקום כלכלי של התאגיד ו/או מכירת פעילותו העסקית של התאגיד. כך קובע סעיף 58 לחוק.
לעומת זאת, במידה ובית המשפט הורה על פירוק התאגיד, אזי יהיה על הנאמן לפעול למימוש נכסי קופת הנשייה ולחלוקתם לנושים, כאמור בסעיף 95 לחוק.
יחד עם זאת, קיימות גם אפשרויות נוספות, לפיהן בית המשפט הורה מלכתחילה על אחת מהאופציות הללו, אך בדיעבד הוא הגיע למסקנה כי ביצועה אינו אפשרי ועל כן יש לעבור לאופציה השניה.
סעיף 94 לחוק עוסק במקרה בו בית המשפט הורה מלכתחילה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, אך לאחר מכן הוא הגיע למסקנה לפיה אין סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי או שהמשך הפעלת התאגיד יפגע בנושים. במקרה כזה, על בית המשפט להורות על הפסקת הפעלת התאגיד ועל פירוק התאגיד.
סעיף 98 לחוק עוסק במקרה ההפוך, לפיו בית המשפט הורה מלכתחילה על פירוק התאגיד, אך לאחר מכן הוא הגיע למסקנה לפיה דווקא יש סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי, וכי יש אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד וכי אין חשש סביר שהפעלת התאגיד תפגע בנושים.
במקרה כזה, על בית המשפט להורות על הפסקת הליכי פירוק התאגיד, ועל הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי.
כלומר, קיימות למעשה שתי דרכים לפיהן בית המשפט יכול להורות על פירוק תאגיד. או באופן ישיר, מיד עם מתן הצו להפעלת הליכים לגבי התאגיד ובמסגרתו, או באופן עקיף, במידה ומלכתחילה ניתנה הוראה להפעיל את התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, אך בדיעבד הסתבר שהדבר איננו אפשרי ועל כן יש כעת להורות על פירוק התאגיד.
עם מתן ההוראה על פירוק התאגיד, באופן ישיר או עקיף כאמור לעיל, על הנאמן לפעול בהקדם למימוש נכסי קופת הנשייה של התאגיד ולחלוקתם בין הנושים בהתאם להוראות החוק. כך קובע סעיף 95 לחוק.
מטרת סעיף זה הנה למנוע פרקטיקה שהיתה נהוגה בעבר, ואשר כונתה פירוק מפעיל. מדובר במצב במסגרתו החברה הופעלה כעסק פעיל תחת צו פירוק במשך תקופה ארוכה, ולעיתים אף במשך שנים ארוכות.
מצב זה נבע בעיקרו מהעובדה לפיה ניתוב החברה להליכי פירוק להבדיל מלשיקומה הכלכלי, לפי הדין הקודם, נבע במקרים רבים מאופי הבקשה שהוגשה לגבי החברה ולאו דווקא ממצבה הכלכלי.
מצב זה איננו אפשרי לפי החוק החדש, מאחר וניתובו של התאגיד לפירוק או לשיקום כלכלי לפי החוק החדש נעשה בכל מקרה בהתאם למצבו הכלכלי בלבד, ולכן אין עוד צורך בהליך הפירוק המפעיל.
יחד עם זאת, סעיף 97 לחוק מקנה לנאמן, באישור בית המשפט, את האפשרות להפעיל את התאגיד במהלך הליך הפירוק, לתקופה שתיקבע על ידי בית המשפט וזאת במקרה שהפעלת החברה בכל זאת דרושה לשם פירוקה או לשם השאת שיעור החוב שייפרע לנושים.
במקרה כזה יחולו על הפעלת החברה לצורך פירוקה אותן ההוראות שחלות על הפעלת חברה לשם שיקומה הכלכלי, אך זאת אך ורק ככל שהן דרושות לשם פירוק החברה ובמידה שהן דרושות לפירוק.
על מנת לייעל את הליכי פירוק החברה, סעיף 96 לחוק מעניק לנאמן גם את הסמכות לבטל חוזה קיים שהחברה בפירוק הנה צד לו, גם אם אין עילה חוקית לביטולו, וזאת בהתאם לחלק מסעיפי החוק שעוסקים בביטול חוזים קיימים של תאגיד שמופעל לשם שיקומו הכלכלי: 66, 67, 69, 70, 73, ו-74(א), ותוך החלתם בשינויים המחוייבים.
יובהר כי סעיף 96 לחוק מעניק לנאמן אך ורק את הסמכות לביטול חוזה קיים, כאמור בסעיף 67 לחוק, אך הוא איננו מעניק לנאמן את הסמכות לכפות המשך קיומו של חוזה חרף הפרתו על ידי התאגיד, בהתאם לסעיפים 68, 71, 72, 73 ו74(ב) לחוק, אשר מגבילים את אפשרותו של הצד השני לחוזה לבטל את החוזה עקב הפרתו על ידי התאגיד.
הסיבה העיקרית לכך הנה שבעת פירוק תאגיד אין ממילא כל צורך בכפיית המשך קיומו של חוזה.
לאחר השלמת הליכי הפירוק של התאגיד, על בית המשפט לתת צו שמורה על חיסולו של התאגיד. כך קובע סעיף 99 לחוק. התאגיד ייחשב כמחוסל כבר ממועד מתן הצו.
עם חיסולו של התאגיד פוקעת ההתאגדות והאישיות המשפטית של התאגיד בטלה, זאת בהתאם לסעיף 5 לחוק החברות אשר קובע כי קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות כתוצאה מחיסולה של החברה.
בנוסף, על בית המשפט גם להורות כיצד יש לנהוג במסמכים של התאגיד שחוסל ובמסמכי הנאמן ובלבד שהם יישמרו לתקופה של לפחות שבע שנים.
על הנאמן לשלוח מיידית העתק מצו החיסול לרשם החברות או רשם השותפויות, בהתאם לסוג התאגיד שחוסל, והרשם ירשום את דבר החיסול במרשם. לאחר מכן על הנאמן גם להודיע על רישום חיסול התאגיד לבית המשפט ולממונה על החוק.
הוראה זו משלימה את ההוראה הקובעת כי הנאמן מסיים את תפקידו רק לאחר רישום החיסול וזאת כדי לוודא שהנאמן, שאחראי על יישום הליכי חדלות הפירעון, ישלים את כל הפעולות הדרושות לסיומם.
סעיף 100 לחוק מאפשר לבצע הליך הפוך, של ביטול חיסול חברה, בהתאם להוראות סעיף 342 נב לחוק החברות וזאת כפי שהוא תוקן כאמור בסעיף 360(9) לחוק חדלות הפרעון.
סעיף 342 נב המתוקן של חוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לתת צו אשר מורה על ביטול חיסול חברה, לבקשת כל אדם המעוניין בדבר וזאת במידה שבית המשפט מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
משניתן צו לביטול החיסול, ניתן לנקוט בכל הליך שהיה ניתן לנקוט אילולא חוסלה החברה.
קראו עוד בנושא: צו פתיחת הליכים לגבי תאגיד לפי חוק חדלות פירעון