שלום רב, אני צריך ייעוץ מבני אדם, זה חצי כלכלי וחצי אנושי, אני צריך דעה ודעות, אני מרגיש שאני אובד עצות וזה מכביד עליי
אני בן 25, מגיל 17 אני עובד ומשלם חשבונות בבית. כמובן שבגיל 17 ישירות לא הייתי במקום של לשלם הכל, אבל כעקרון ככה מתחילה הסיטואציה, כי זה יוצר מצב שמגיל צעיר התקשתי להכניס יותר ממה שאני מוציא בשביל לתמוך במשפחה שלי
העניין שמטריד אותי הוא שאני לא יודע איך לצאת מהמצב הזה של כל הזמן להשאר על 0 שקלים ולהכנס לחוב.
אני נכנס לחרדה מזה שכרגע, לדוגמא, במשרה של 8,000ש''ח בחודש, שתוך כדי מאפשרת לי גם לעזור פיזית בבית (כי צריך לעזור) - ישארו לי אחרי חשבונות נניח 500ש''ח למען חסכון, במקרה הטוב, כי גם כרגע ההוצאות גבוהות.
ה-500ש''ח האלה מצד אחד מכובדים ומצד שני לא עוזרים לי בכלום, כי בעוד שנה יהיו לי 6,000ש''ח, אבל במהלך השנה אני נשאר על גבול ה-0ש''ח אז מגיע מצב שחייב להשתמש בזה, וזאת גם שנה שלמה, יש לי רק עוד איזה 40 כאלה וזהו, אז אני רוצה להיות טקטי וחכם לגבי זה.
אז מצד אחד אני כן מבין מה צריך לעשות, עובדים > חוסכים > ממזערים הוצאות > מגדילים הכנסות וכן הלאה. זה כן מובן ברמה הלוגית.
מה שאני מתקשה זה עם כל השינויים בחיים ועם זה שכרגע היום בהווה אין לי כלי שדרכו מחר בבוקר אני ארוויח 10+ ככה שאוכל למעזר את הנזקים של השנים עוד ועוד
חשוב לי לציין שכבר כן עבדתי לדוגמא בתחומי הדיגיטל וסגרתי חודשים של 10-15 אבל זה לא היה לאורך מספיק זמן כדי לצבור מזה הון בסיסי. לגבי למה אני לא עושה את זה כרגע זאת שאלה אחרת, אני מנסה להיות מתומצת ולא להרחיב לכל עבר, אך אומר בקצרה שזה קשור לקושי העכשווי שלי לכנס את עצמי לנוכח הסיטואציה של הלחץ הכלכלי, ובגלל זה אני פשוט עובד כרגע במה שבא ליד.
אז אני אומר לעצמי, אוקיי, אני מוצא עכשיו לא משנה איזו עבודה העיקר להמשיך להזרים כסף לתוך הבית שיהיה חשבונות ואוכל, סבבה, אבל מה אני עושה מפה? אני מפחד להתעורר בגיל 27 ובגיל 28 ולהיות באותו מצב, ועוד מעט בן 30 ו-35, ויש מחשבה מרצדת ברקע שהדברים עלולים להיות גרועים יותר, עקב זה שמשפחה תצטרך יותר עזרה (אמא מתבגרת ותגיע לגיל 60+), הרכב לפעמים צריך תיקון, וכן הלאה.
אני מודע לכך שהמחסומים של בני האדם הינם ברובם רגשיים וכך גם אצלי, אני מודע לכך שאפשר לעשות כסף יותר משאני עושה כרגע ושזה הרבה דברים שיושבים לנו במחשבה, ואני עובד על זה, אני משתדל לחזק ולטפל באופן בו אני חווה את העולם ככה שהמחשבה שלי תשרת אותי יותר טוב למטרות שלי וגם בצורה כלכלית.
אבל אני לא במקום שיש לי הרבה זמן לעצור כדי לבדוק מה אני אוהב לעשות או מה המשקעים הרגשיים העמוקים שלי מהילדות או כל הדברים האלה שכביכול מוטב שהאדם יגע בהם כשהוא מוצא פנאי, בגלל שאני צריך לעבוד, ומהר, כי אנחנו שוב נשארים על מצב של להיות עם 0 שקלים כל הזמן (וזה מכניס אותי ללחץ, כמובן לא צריך להסביר עוד למה)
(למי ששאל את עצמו עד לפה למה המשפחה לא עובדת אז כן המשפחה(אימוש ואחותי הקטנה) לא עובדת, זה החיים. בהתחלה זה נשמע מבאס ואחר כך אתה מבין שזה קשור לקשיים הפרטיים של בני האדם ושאם אתה היחיד פה שיכול לעשות משהו לגבי זה אז אתה חייב לעשות הכל בשביל זה)
מצד אחד היו תקופות שיותר התעסקתי "במה יהיה הכי רווחי" וניסיתי להשקיע שם את הזמן, ויש תקופות שהסביבה שלי מנסה לקרב אותי להבנה שאני\אנחנו צריכים לעשות "מה שבאמת עושה לנו טוב ברמה מסוימת, והכסף יבוא איתו" אבל כרגע אני חלוק ביניהם, ואין לי המון זמן להתעסק בזה, אני צריך תרופה למכה
אין משהו אחד ספציפי שאני רוצה לעבוד בו כרגע. לאורך השנים השקעתי בהרבה תחומים ויש לי הרבה כלים, בעיקר בעולם הדיגיטל ומדיה, מתוך ניסיון להבין מה יהיה הכי רווחי \ הכי אוהב לעשות \ איך לנצח את הלופ הזה שאני נמצא בו כלכלית, אבל עכשיו אני מרגיש טיפונת אפוס כוחות כי הסיטואציה האישית שאני נמצא בה דורשת ממני להיות מאוד ממוקד ולא להתפזר.
מה שאני כן רוצה לעשות כרגע זה ליצור בסיס יציב שאני אדע שאני לא צריך לחשוב על איך לקנות אוכל למשפחה שבוע הבא, ואני לא אומר את זה בקטע עצוב, אני אומר את זה בקטע של אני באמת אשמח לאגד מוחות ולחשוב מה עושים במצב של אדם באזור גילי עם רקע משפחתי דומה לשלי, ואיך אני יכול לנצח את זה בלי לעייף את הנפש שלי עד יותר מדי
אני עבדתי בכל עבודה כללית אפשרית, כמובן קלאסי להתחיל משטיפת כלים. מאז עשיתי את המסלול של כל עבודה כללית שקיימת, לפעמים 2 במקביל, כשבשנה האחרונה אני מתפרס בעיקר מתמלול ועריכת וידאו, אבל המחשב שלי התקלקל אז אני לא יכול לקחת פרויקטים כרגע, ואין לי חסכון כי כל הזמן קורה משהו אז אני לא יכול לקנות מחשב כרגע, וקיצר זה לופ כזה, אז אני פשוט נכנס ללחץ ומנסה לחשוב רגע מה אפשר לעשות.
זה פשוט שקשה לי גם לחשוב איך לנצח את זה וגם להתמודד עם מה שקורה בהווה, ולא קורה המון המון אסון, אבל זה פשוט לחץ כזה כשאין במי להעזר וגם אני צריך לדאוג לאמא ואחותי הקטנה במקביל, אז זאת אחריות כזאת שלא נותנת הרבה מרגוע בסיטואציה שאני נמצא.
מקווה שהצלחתי להעביר את המקום ממנו אני כותב את הדברים, הכוונה היא שזה לא בצורה עצובה או רחמנית, אלא באמת, בואו נחשוב בבקשה ביחד איך עושים במצב כזה כדי לשנות את זה, ואני מדבר על מצב שגם הזמן הוא קריטי וגם הבריאות הנפשית קריטית (כי אחרת הייתי הולך להסגר במפעל איפשהו לעבודה 18 שעות ביום 6 ימים בשבוע אבל אני אקרוס נפשית. אני יודע שאני מסוגל לעשות יותר מזה ושיש דרך יותר יעילה, אני פשוט בטוח בוודאות שיש דרך יותר יעילה וחכמה, פשוט אני לא מצליח לעשות את זה כרגע. אני מאוד רוצה להרגיש שאני משקיע את הזמן שלי למקום שיוכל להביא אותי למקום אחר, ולא לשחיקה) (וכבר עבדתי 24\7 פעם, ואז נשחקתי)
(ולמי שבמקרה שופט או שואל את עצמו איך זה הגיוני, אז אני מודה שלאורך הדרך היו לי התנהלויות כלכליות לא הכי חכמות אבל ככה לומדים, למשל תקופה ששכרתי דירה לבד, אז זה היה להכפיל את השכירות החודשית בגלל שיש 2 בתים לשלם, אבל אני יודע שהייתי צריך את זה נפשית וזה לימד אותי הרבה, ומאז עזבתי את הדירה לדוגמא. חוץ מזה אני בקושי "בזבזתי" כסף בחיים, אני פשוט באמת לא מצליח לחסוך עם כל ההוצאות שיש לבני אדם. אני בקושי יוצא, כשאני הולך להופעה [כי גם אנשים עם 0 שח הולכים לפעמים להופעה] אני לא שותה בבר כי זה יקר. כן יש לי הבנה מינימלית של התנהלות כלכלית במוח])
קיצר אני קצת מבולבל, אשמח לשמוע דעות נטרליות
לסיכום - בן אדם בלי תמיכה מדויקת צריך לכלכל משפחה לבד מ-א' עד ת', וגם לשמור על הבריאות הנפשית, איך עושים את זה?
