אני האפוטרופוס של אחותי הגדולה (בת 51). מינו אותי לתפקיד הזה לפני 3 שנים בעקבות איבחון והחלטה של המוסד לביטוח לאומי שהיא עם פיגור קל. בשנים שלפני האבחון היא נוצלה על ידי אנשי מכירות סוג ב' של חברות סלולריות, בנקאים שנתנו לה הלוואות. והיום היא עם חובות בהוצאה לפועל עם צו עיכוב יציאה מהארץ, ולא יכולה להנפיק דרכון. כל השנים היא שילמה את שוברי התשלום החובות בתיק האיחוד כפי שהיא נדרשה, וכפי שהיא ידעה על היקף החובות שלה.
מלפני כמה חודשים היא מצאה את הפינה החמה שלה בדירה של עמותת שק"ל עם עוד 4 בנות עם רמת פיגור דומה. העמותה היקרה הזאת, דואגת לה ומטפלת בה בצורה מקצועית ורצינית. דבר שאנחנו לא יכולנו לעשות כל החיים.
מלפני חודש וחצי רכזת הדירה הודיע לנו שיש נופש בחו"ל והם לוקחים את כל הדיירות לחו"ל. שמחה וששון, סוף סוף אחותי תוכל להנות מדבר בסיסי שכל אחד עשה לפחות פעם בחיים. כשפנינו להוצל"פ לבקש לאשר לה להנפיק דרכון ולאשר לה לטוס לחו"ל, נענו על ידי רשם חסר אינטליגנציה. עד כמה חסר אינטליגנציה?
עד כדי שהוא טוען שבזמן החוב היא לא הייתה מפגרת, (כנראה הוא לא יודע שנולדים עם פיגור וזה לא מתפתח עם השנים).
שלא הוכחנו שהיא עם פיגור (כנראה שהוא שלא ראה את האבחונים והחלטת המוסד לביטוח לאומי המצורפים לבקשה).
עד כדי שיש סכנה שהנושים שלה (חברות הסלולר הגדולות) לא יצליחו לפרוע את החוב שלה (10,000 ₪) ויגרם להם נזק ממשי.
עד כדי שיש חשש שהיא לא תחזור (הבחורה לא מצליחה לנהל את החיים שלה באופן עצמאי, אז לברוח מהארץ?)
כואב לי על אחותי, כואב לי על אנשי משפט ובעלי סמכות שנותנים החלטות שפגועות בחלשים.
חברה אמיתית נמדדת ביחס שלה לחלש. הרשם שמטפל בתיק שלה – נכשל!
